בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גבאי אכן צודק | מכתבים למערכת 24.11.2017

29תגובות

גבאי אכן צודק

בתגובה על "גבאי ומקום היהדות בחיינו" מאת איריס לעאל, ועל "האסטרטגיה מעוררת החלחלה של גבאי" מאת יולי תמיר ("הארץ", 17.11)

יישר כוחה של איריס לעאל, שהשכילה להסביר בדרך בהירה ועניינית למה התכוון אבי גבאי באמירה שעוררה סערה כה גדולה בציבור בכלל, ובמערכת הפוליטית בפרט. באומרה שגבאי "מחזיר אליו את הדיון על מקום היהדות בחיינו", לעאל מחזירה אותנו אל כמה מבכירי המנהיגים של תנועות הפועלים בעבר, שלא נחשדו כמי שמתכוונים להחזיר את עם ישראל לקיום תרי"ג מצוות אך עמדו על החשיבות העליונה של שמירה על המסורת היהודית.

ברל כצנלסון גער במדריכי מחנות העולים על שערכו טיול ומחנה קיץ בתשעה באב, באומרו: "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות". ואילו ליעקב חזן, ממנהיגיה הבולטים והקיצוניים של מפ"ם ותנועת השומר הצעיר, מייחסים את האמרה: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו בורים ועמי ארצות".

בזמנם של כצנלסון, חזן ומנהיגים נוספים של מפלגות חילוניות למהדרין, שתמכו גם הם בגישה זו, לא היתה היהדות בחזקת מונופול של חוגים קיצוניים שעקב שיקולים קואליציוניים מצליחים לכפות את רצונם ואת דעותיהם בנושאי דת ומדינה על ממשלת ישראל כפי שאנו חווים היום.

יפה עשה גבאי בהזכירו לחוגי השמאל כי אל להם להתעלם מכל סממן של שמירה על ערכי היהדות ומסורת ישראל. ייתכן שלא היה צריך להשתמש בדיוק בניסוח שנקט בנימין נתניהו בלחישתו הדוחה והמקוממת באוזנו של הרב כדורי, אולם לעצם העניין היה צדק בדבריו.

הדברים עומדים בניגוד חריף למאמרה של יולי תמיר, הטוענת כי גבאי "זורע דברי רהב ובלע, משכתב את תולדות הציונות..." ועוד פניני לשון דומים. מצער ששרת החינוך לשעבר מצאה לנכון להתעלם מהמסר החיובי שבדבריו של גבאי, והשתמשה בביטויים כה פוגעניים כלפי מי שמנסה להוסיף ממד של מסורת יהודית למפלגתו.

מנחם שטינמץ, רעננה

לא פיהרר, רק אומץ

בתגובה על "תנו לנו פיהרר" מאת צבי בראל ("הארץ", 22.11)

מול גידופים, הכפשות וכינויים מבישים של חברי כנסת, שרים ועלומי שם ברשתות החברתיות נגד הנשיא, ראובן ריבלין, ראשי המפלגות הדמוקרטיות נרדמו על המשמר.

ההערות המנומסות ופרצופי התוכחה אינם תשובה הולמת למתקפה הגסה והמרושעת על הנשיא. יצחק הרצוג, אבי גבאי, זהבה גלאון, יאיר לפיד וגם אחמד טיבי היו צריכים לקרוא לעם לצאת לרחובות ולהביע בקול ברור ורם את תמיכתו בנשיא המדינה. בשתיקתם הוכיחו שהם לא יותר טובים מהמפלגות הגרמניות, שלא התנגדו בזמנן לעלייתו של אדולף היטלר לשלטון.

לא, הישראלים לא צריכים פיהרר, אבל הם כן זקוקים למנהיגים אמיצים שיודעים לקבל החלטות ברגע הנכון, מנהיגים כמו הנשיא ריבלין.

לילי סטייר, ירושלים

לאן נעלם יגאל אלון?

לאחרונה ביקרנו שוב בבית יגאל אלון, לאחר כמה שנים שלא היינו שם. את פנינו קיבלו חנות ענקית ורעשנית ומסעדה. המומים מהרעש ומאווירת המסחר רכשנו כרטיסים והוכנסנו מיד לבית הסירה המיוחסת לתקופתו של ישו. משהסתיימה ההדרכה שם שאלנו היכן בית יגאל אלון. נאמר לנו לעלות במדרגות, שעל הקירות שסביבן תלויים צילומי ממצאים ארכיאולוגיים. סבבנו ועלינו במעלות המבנה עד שהגענו לחדר המוקדש למורשת של עזריה אלון.

תמהים חזרנו אל עמדת הכניסה ושאלנו שנית, "היכן המופע האורקולי על יגאל אלון?" הקופאית לא ידעה על מה אנחנו מדברים. לבסוף הסביר לנו מורה דרך שהמופע אינו מוצג זה שנתיים. "אז מה יש כאן, שאלנו?" — "מה שראיתם", השיבו לנו.

"להנציח את זכרו של יגאל אלון", כך כתוב במטרות העמותה שמנהלת את בית יגאל אלון, אבל מה שראינו היה נפקדות. דמותו של יגאל אלון, האדם הישר שדיבר בגובה העיניים, שמילא תפקיד מפתח בקביעת גבולות המדינה והקדיש את חייו להקמתה, נבלעה בתוך המהומה והשממה.

רוח המקום אינה רוחו של יגאל אלון והביקור אינו חווייתי ומרומם נפש כפי שהיה בעבר. אנו מתקשים להאמין שיגאל אלון הצנוע היה בוחר סוג כזה של הנצחה. עזבנו עצובים את המקום. חווינו עוד הפניית גב להיסטוריה המפוארת של הארץ הזאת ולמקימיה המיתולוגיים.

בתיה רודד, ערד

טמטום של גזענים

האם לגמרי ירדנו מן הפסים? מביאים תאילנדים לעבודה בחקלאות, פיליפינים לטיפול בזקנים, סינים, רומנים ובולגרים לעבודה בבניין, אבל כמה אלפי אפריקאים מפריעים לנו? במקום לפזר אותם ברחבי המדינה ולתת להם עבודה, המדינה מוכנה לשלם מיליוני שקלים כדי לשלוח אותם לרואנדה.

האם אין גבול לחוצפה של כמה פוליטיקאים גזענים, שכדי לזכות בעוד קולות של גזענים כמוהם מוכנים לבזבז כספי מדינה, שבהם אפשר לעשות שימוש הרבה יותר טוב? האם ראש ממשלתנו כזה סמרטוט, שהוא עושה כל מה שמכתיבים לו הקיצוניים, או שהוא עצמו נהיה כמוהם?

מרצל גולדמן, תל אביב־יפו

נדרשת הכלה הדדית

בתגובה על "האם השמאל החילוני ויתר על היהדות עד כדי כך?" מאת אסף ענברי ("הארץ", 14.11)

אני מודה לאסף ענברי על המאמר היפה והמבהיר. אכן, אנו בתרבות החילונית־הישראלית חייבים למצוא את הדרך לחיות בשלום עם היהדות, עם התרבות היהודית ועם האמונה היהודית. אסור שהן יהיו זרות לנו או שיאיימו עלינו.

הדרך להגיע לחברה שלמה היא הכיוון שמסמן ענברי — הכלה וקבלת ערכים מכתבים וממסורות במקורותינו היהודיים. באופן דומה, גם התרבות החילונית צריכה לקבל מקום במרחב הציבורי של היהדות. בתי הכנסת, למשל, צריכים להוות מרכזי תרבות ולהכיל גם אולם קריאה ומרכז להרצאות ולמפגשים.

מרים פלג, נהריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו