בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנתבע הראשון בחוק החרם | מכתבים למערכת 26.11.2017

תגובות

הנתבע הראשון בחוק החרם

ח"כ יואב קיש העביר בקריאה טרומית את חוק החרם, שמאפשר לתבוע פיצויים של עד 500 אלף שקל מאדם שקורא להחרים את ישראל. בלי להיכנס לשאלה אם החוק נכון, יעיל ודמוקרטי, יש לקוות שח"כ לשעבר מיכאל בן ארי יהיה הנתבע הראשון בחסות החוק החדש.

כזכור, לפני שנים אחדות זומן הכדורגלן ויאם עמאשה לנבחרת ישראל. עמאשה, דרוזי בן רמת הגולן, לא ביקש אזרחות ישראלית אף על פי שהחוק מאפשר לו לעשות זאת. התאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, אישרה את זימונו לנבחרת ישראל רק מפני שאין לו אזרחות אחרת.

כמה אנשי ציבור, ובהם בן ארי, התנגדו לפתרון זה, וזו כמובן זכותם המלאה. אבל בן ארי לא הסתפק בהתנגדות שקטה, אלא פנה לפיפ"א ובניגוד לעמדת נבחרת ישראל ביקש למנוע את שיתופו של השחקן בנבחרת. כשיאושר חוק החרם, העמדתו לדין של בן ארי תוכיח לכולם שהחוק אינו פוליטי ושכל יעדו הוא להגן על מדינת ישראל.

יוסי סגול, שדה נחמיה

הם שכחו מהי יהדות

בנימין נתניהו ואבי גבאי, שטוענים כי השמאל "שכח מה זה להיות יהודים", שוכחים בעצמם שהדת היא לא כל היהדות ושהיהדות היא לא אך ורק דת. גם התרבות היהודית היא יהדות והיא כוללת ספרות, עיתונות, תיאטרון, זמרה, שירה, אמנות, ספורט, כלכלה, ציונות ובעצם כל דבר שנעשה בשפת היהודים, העברית. כל אלה הם חלק הארי של היהדות. הדת היהודית היא רק חלק קטן, קטן מאוד, מהיהדות.

יורם שתיל, כרכור

העיקר שניהנה מהעבר

בתגובה על "חלון הזדמנויות" מאת אסתר זנדברג ("הארץ", 23.11)

ככל שאנו מזדקנים, אנו נזכרים בימי נעורינו. אנחנו מתרגשים כשבסרט נראית הבאר שממנה אבותינו שאבו מים, שהיתה מקום מפגש והחלפת מידע לנשים, או מסצינות של כביסה בצוותא. הנסיעה בכרכרות שהובלו על ידי סוסים היתה אטית ונעימה, אם כי הריח היה דוחה. כך גם התריסול, שהיה נתקע כל שני וחמישי ולשלבי הפלסטיק שנפלו ממנו התקשינו למצואו תחליף.

נכון שהתריס החשמלי, מכונת הכביסה ומזגני האוויר אינם חלק מנעורינו, אבל הם בכל זאת מועילים. הנהייה לעבר אינה חלקה של אסתר זנדברג בלבד. היא הפכה לטרנד מוביל. במקרים רבים שימור העבר הפך לחשוב יותר מדאגה לעתיד.

הכרזת אונסק"ו וההנחיות לשיפוץ המבנים הכלואים בעיר הלבנה ימיתו בסופו של דבר את מרכז תל אביב, כמו שקורה לכל דבר שאינו מתפתח עם רוח הזמן. החלק המצער בכל הסיפור הוא שכל דירה שאינה נבנית בתל אביב תוקם בסופו של יום על חשבון רזרבות יקרות של שטחים ירוקים, כפי שנבנו מודיעין, שוהם, אלעד ויישובים אחרים. אבל אנחנו ניהנה מהעבר, כי בעתיד הרי לא ניקח חלק.

אדריכל דן דרין, תל אביב־יפו

מבחן האמונה הגדול ביותר

באחת ממחאות החרדים הקודמות הכריז אחד האברכים שהוא מעדיף למות ולא להתגייס, כלומר ייהרג ובל יעבור. ראוי שיזכור שהסיסמה המוסרית יותר היא יתגייס ובל יעבור. גיוס לצה"ל הוא המבחן האמיתי והראוי ביותר לאמונתו.

בצבא הוא אמור לעמוד בפני פיתויים רבים. אם תורתו איתנה, יעמוד במבחן בגבורה. לשבת בין כותלי הישיבה וללמוד זה קל מדי.

יזכרו גם אותו אברך, מרעיו ורבו, הרב שמואל אוירבך, שאם לא תהיה מדינה גם לא תהיה תורה.

ד"ר ברוך רבינוביץ, חיפה

כאן גר עושק/רמאי/גנב

בתגובה על "חלפנו עם הרוח" מאת יוסי קליין ("הארץ", 16.11)

מגיפת השחיתות הולכת ומתפשטת כאש בשדה קוצים ואוכלת כל חלקה טובה במדינה. מעורבים בה אלפים מאזרחי המדינה, אבל רק מעטים מהם מוכרים בציבור הרחב: אילי הון כמו אליעזר פישמן, נוחי דנקנר ושאול אלוביץ'; שרים, נבחרי ציבור ועוזריהם; יועצים אסטרטגיים ועורכי דין הדואגים לכיסוי המשפטי של עסקות מפוקפקות; רבנים, משגיחי כשרות ועובדי מועצות דתיות; בכירים בחברת חשמל שקיבלו שוחד מחברת סימנס ואחרים; עובדי מדינה — משרים ועד עובדים מהשורה — שקיבלו תקציב שיועד לרווחת הציבור והשתמשו בו כדי להפיק טובות הנאה לעצמם (עמידר); מנהלים ובכירים בבנקים, שנתנו מיליונים לבעלי הון ללא בטוחות מספיקות ועכשיו נאלצים לעסוק ב"תספורות"; פעילי מפלגות שלקחו לעצמם מעשר מכספי הציבור בממון, בטובות הנאה ובסידור משכורות למקורביהם; ראשי קק"ל, שנטלו לעצמם משכורות עתק ועתה הם מתדיינים עם משרד האוצר בשאלה אם עליהם לתת למדינה החזר של מיליארד או שניים מכספנו; ראשי ערים ועובדי רשויות מקומיות; ועוד ועוד.

למיגור תופעה זו נחוצה חשיבה חדשה ויצירתית, דהיינו רפורמה. יש להתחיל בענישה, שתסתמך על איתור כספו ורכושו של הנאשם והחזרתם לקופת המדינה. בנוסף, רוב מבצעי השחיתות אינם מסוכנים לציבור, ולכן אין צורך לכלוא אותם בבתי סוהר. במקום זה אפשר להטיל עליהם ביצוע עבודות שירות למען החברה שממנה גנבו. יש לספק לכל אחד מהם דירה קטנה למגורים ושכר מינימום כאמצעים לקיומם. הואיל ואת מנעמי החיים כבר מיצו בשפע, עתה יחיו בצניעות. אפשר גם לתלות שלט על דלת דירתם: "כאן גר פלוני, שעשק / רימה / גנב / שיחד".

ענישה כזו מכילה את כל המרכיבים הנדרשים: הענשה ראויה של העושק, יסוד של הרתעה ציבורית וגישה חינוכית מונעת. המדינה תצא נשכרת ממהלך זה — גם החזר הכספים שנגזלו מקופתה, גם חיסכון בהוצאות אחזקה של בתי סוהר ואסירים רבים. אולי כך ניוושע מנגע השחיתות הפוגע בכולנו.

נעמי מדרשי, תל אביב־יפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו