טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחשבות על העתיד | מכתבים למערכת 27.11.2017

תגובות

מחשבות על העתיד

גם אלה שמאמינים — לא ברור למה — שנתניהו טוב לביטחון ישראל, צריכים להבין שנתניהו הוא עסקת חבילה. בחירה מחדש בו פירושה חיזוק הקבוצה שהולכת צמוד אליו, פועלת בשמו ומזהמת את האווירה הציבורית והדמוקרטית בישראל. נתניהו זה דוד ביטן ודוד אמסלם, שהעיפו את בני בגין מוועדת הפנים של הכנסת בגלל סירובו להתפשר עם מצפונו. נתניהו זה מתן זכות וטו והשפעה עצומה לחרדים. נתניהו זה קרע עם העולם המערבי בגלל הבנייה בהתנחלויות. נתניהו זה משבר ללא תקדים עם יהודי אמריקה. נתניהו זה איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', שנחושים להחליש את מערכת אכיפת החוק. נתניהו זה קיטוב בעם ותיוג "השמאל" והערבים כבוגדים.

מה שאנחנו רואים כעת יתגמד אם חלילה ייבחר מחדש. התופעות שמאפיינות את כהונתו הרביעית יתעצמו לאין שיעור. לכל זה נוספת התנהלותו האישית, שרחוקה מלשמש דוגמה. מצביעי ליכוד מתונים נדרשים לעשות חשבון נפש: האם זו מדינת ישראל שהם רוצים לחיות בה.

עלי קדם, קיבוץ מעגן

שררת היהדות

בתגובה על "השמאל לא שכח, זאת היהדות שהושחתה" מאת אריק דיאמנט ("הארץ", 26.11)

קראתי בהכרת תודה את מאמרו של אריק דיאמנט, שהיטיב לנסח את הכאב והמחאה שחשים בוודאי רבים כמוני בישראל, בימינו. כוונתי לעיוות שחל בעולם המושגים הקשור ביהדות. היחס אליה מדורי דורות בעמנו הוא כאל תורת חיים שבבסיסה אדני מוסר בעל תוקף אוניברסלי ומאמץ תמידי להתאמת החוק הנוקשה לצרכי החיים המשתנים. לעומת זאת, כיום נציגי היהדות בארצנו נוהגים באטימות ובציניות שתלטנית, כחלק מן השררה הפוליטית על מנגנוני שלטונה.

דינה קטן בן־ציון, קריית אונו

שרת מול ורהפטיג

בימים אלה צץ פה ושם שמו של ראש הממשלה השני, משה שרת, במלאת 70 שנה להחלטת 29 בנובמבר 1947, שהיה לו, יש אומרים, חלק־מה בקבלתה בהיותו ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ראוי להיזכר במה שלימים אמר הנ"ל, כראש הממשלה, על שבת המלכה במדינה היהודית שקמה בעקבות אותה החלטה היסטורית:

"שוב ישיבת הוועדה להיתרי עבודה בשבת. הפעם, במקום (ח"כ משה) שפירא, (ח"כ זרח) ורהפטיג. נפתל עמנו על כל הֵיתר והֵיתר והוציאני כמה פעמים מהכלים. הכרעתי נגדו בכל הסעיפים וההיתרים ניתנו. אמרתי לו כי קיומה של השבת תלוי במדינת ישראל, אבל כל החרדים באמת לעתיד השבת היהודית חייבים לתת דעתם על חיובי חייה של מדינה בת זמננו ולסגלה אליהם, שאם לא כן יתפוצץ כל העניין. לא ייתכן כי במדינה של המאה העשרים ינהגו יהודים כשם שלא נהגו מעולם אפילו במדינתם שלפני אלפיים שנה, אלא דווקא כפי שנהגו בעיירה פולנית או ליטאית לפי הווי שעבר מן העולם. ושוב אמרתי, כי כשם שאין קיום לשבת בלי מדינת ישראל, כך אין קיום למדינת ישראל בלי עבודה בשבת" (משה שרת, "יומן אישי", כרך ב', 14.4.1954)

יעקב שרת, עמותה למורשת משה שרת, תל אביב

נא לקרוא ספרים

בתגובה על "בקהילות היהודיות קוראים לפיטורי חוטובלי, שאמרה שיהודי ארה"ב לא שולחים את ילדיהם להילחם" מאת יהונתן ליס, אמיר תיבון ואלמוג בן זכרי ("הארץ", 24.11)

הגברת ציפי חוטובלי אמרה — בתום לבה — שיהודי ארצות הברית "מעולם לא שלחו את ילדיהם להילחם עבור ארצם". אולי לא הבינותי את דבריה.

יהודים אמריקאים נלחמו ונהרגו במלחמת העולם השנייה, כשהצטרפו אל הצבא האמריקאי שנלחם באירופה נגד היטלר. גם יהודים מאנגליה ומצרפת ומרוסיה ומאיטליה ומארץ ישראל נלחמו נגד הנאצים. לכן, ממרום גילי אבקש מאוד מגברת חוטובלי לבדוק בספרי ההיסטוריה בטרם תדבר.

טובה יעקבי, רמת השרון, בת של חלוצים שעלו לעבוד את אדמת פלסטינה־א"י

אין זאת אשמתה של ציפי חוטובלי שהיא מנותקת מהמציאות ואטומה הרמטית לרגשות הזולת — היא חלק טבעי ואינטגרלי מממערך ההסברה ויחסי הציבור הישראלי. המערך הזה, ממשרד החוץ עד אחרוני דוברי מוסדות, הוא כושל.

שורש הבעיה בכך שקשה לנו לתקשר עם הזולת, מה גם לשכנע אותו, תוך זלזול בו. אנו מזלזלים בזולת, כי התחנכנו, מהגנון עד האוניברסיטה, על ברכי ההישגיות, בלי למהול זאת בקצת התחשבות בזולת, שגם היא ערך יהודי. אגב, התחשבות בזולת היתה גם חוסכת מאתנו את רוב התאונות למיניהן. הן הרי נגרמות, ככלל, כתוצאה מהפרת חוקים או כללים שתוכננו לטובת הציבור, כלומר הזולת.

פרופ' (אמריטוס) יהודה ל. ורנר, ירושלים

המלה הנכונה

בתגובה על "אפליקציה לכל המטומטמים" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 22.11)

עורכי העיתון ראויים לברכה בגלל ה"אומץ" שגילו בכינוי האפליקציה בשם הראוי לה. בניגוד להרגל לכנות מעשים של תועמלני־המאמינים בכינויים "סלוניים", "עדינים", "מתחשבים" ו"מקובלים", הפעם בחרו, רוגל אלפר והעיתון, במלה המתאימה והמתבקשת, "מטומטמים", בקשר למנהג העתיק/החדש,לבקש "ברכות" מרבנים. זאת מבלי לחשוש שיכנו אותם "אנטישמים". ועל כך שאו ברכה.

דוד רינגולד, תל אביב

האם בכלל כדאי

בתגובה על "למה רק עד 120 אם אפשר יותר" מאת עידו אפרתי ("הארץ", 24.11)

למומחים העוסקים במחקר בנושא הארכת החיים: עצתי להם לפני כן, להתחיל במחקר של ילידי השנים 1920–1930, ולשאול על איכות חייהם — אם הם מעוניינים להאריך אותם, האם היו רוצים לשנות במשהו את גורלם — ועל פי התוצאות להחליט אם כדאי לעסוק במחקר על הארכת החיים. נראה לי שממון רב ייחסך לאור הממצאים. סכום זה יוכל לעבור להטבת מצבם של הנ"ל.

אסתר רמון סבא, תל מונד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true