טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אולי אתה שכחת | מכתבים למערכת 28.11.2017

תגובות

אולי אתה שכחת

בתגובה על "גם להיות ציונים הם שכחו" מאת ישראל הראל ("הארץ", 23.11)

ישראל הראל טוען כי השמאלנים שכחו להיות ציונים. מן הראוי שיבין כי השמאלנים לא שכחו דבר. לא שכחנו כי ערב הגעתה ארצה של ועדת האו"ם לחקר בעיית ארץ ישראל (UNSCOP), בקיץ 1947, קמו רבנים מ"המזרחי ומ"אגודת ישראל" והודיעו כי הם יעידו בפני הוועדה שהם מתנגדים להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, וכי הם תומכים בהמשך המנדט הבריטי על הארץ. להצדקת עמדתם אמרו נציגי המפלגות הדתיות, כי אין ספק שאם תוקם מדינה יהודית בארץ ישראל, השמאלנים יהרסו את המערכת הדתית שהבריטים אישרו את בנייתה בארץ, מערכת שכללה את הרבנות הראשית ושלוחותיה, את מערכת החינוך הדתי, את שמירת השבת הממוסדת ואת חובת היהודים להסדיר את ענייני האישות שלהם אצל הרבנים. עדיף היה, לדעת הרבנים, לוותר על הקמת המדינה ולא לסכן את ליטרת הבשר, את עמדות הכוח שרכשו משלטונות המנדט.

דוד בן־גוריון שידל את הרבנים לשנות את עמדתם, והבטיח להם לשמר את כל הישגיהם ברבנות הממוסדת, בשליטה בכל מערכות האישות ובהמשך קיום מערכת החינוך הדתית במכתב המוכר בשם "התחייבות להמשך קיום הסטטוס קוו בענייני דת".

גם היום עושים אנשי "המזרחי" וממשיכיהם מאמצים מרשימים להרוס את המדינה הציונית שבנו השמאלנים, ולבנות בארץ ישראל מדינת אפרטהייד, לתפארת הציונות החדשה, ציונות נוסח "הבית היהודי". השמאלנים לא שכחו להיות ציונים, אבל הדתיים, כדרכם, המציאו גירסה פרטית משלהם של הציונות, מעין ציונות "בהסדר". וכמו שכתב ג'ורג' אורוול, כל החיות שוות, אבל החזירים שווים יותר.

יוסי מרט, חיפה

כולנו נשלם בסוף

בתגובה על "ח"כ סמוטריץ' פועל להגבלת המבקר בזמן שעמותות הקשורות אליו מוזכרות בדו"ח ביקורת חדש" מאת יותם ברגר ויהונתן ליס ("הארץ", 20.11)

לא ניתן להתעלם מהמצב הקשה אליו נקלענו. דומה שמאז קום המדינה לא זכור מצב, שבו הממשלה מנסה בכל כוחה להחליש ולקעקע את מוסדות המדינה בחברה הישראלית, בפרט רשויות האכיפה, ובהם בתי המשפט, נשיא המדינה, הצבא, התקשורת, מבלי להבין כלל שהמוסדות הללו נוסדו כדי להגן ולאזן את כוחה של הממשלה. מוסדות אלו פועלים למען המדינה ואזרחיה. מי שישלם את מחיר הפגיעה בהם יהיה האזרח, כלומר כולנו.

כעת מרימים יד נגד חוק מבקר המדינה, שוב במטרה לפגוע באושיות השלטון, והפעם בשיטת "אם־תעז־לחקור־אותי־אחסל־אותך": העמותות ל"גאולת קרקעות" של היוזם הנלהב של החוק לקיפוּד ראשו של מבקר המדינה (בצלאל סמוטריץ') — מככבות, כמה לא מפתיע, בדו"ח החדש של המבקר. כדי להפסיק כל זאת יש ללכת בהקדם לבחירות כלליות, ולהתחיל הכל מחדש.

גרשון אקשטיין, רעננה

בלתי מומלץ

בתגובה על "פרקליט המדינה: החוק האוסר על המלצות משטרה יקשור את ידינו" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 22.11)

זמן קצר לאחר שייוודע שהמשטרה העבירה לפרקליטות את תוצאות החקירות של איש חשוב, תוצאות שהמסקנות מהן אסורות בפרסום, אולי גם העברת התוצאות תיאסר, יופיעו גירסאות של אלו ברשת. ככל סוד — העניין בהן יהיה רב. דרך יחידה להזים את הגירסאות הנוראות יותר תהיה לפרסם את הממצאים ואת המסקנות העשויות לנבוע מהן לדעת המשטרה. אבל אז יופיע התירוץ שזו עבודת טיוח של המשטרה, והלחץ על הפרקליטות ועל מערכת השפיטה יגבר. מאירוע מתמשך כזה ייפגעו הנחקר, המשטרה, הפרקליטות, מערכת המשפט וכלל הציבור ואמונו בשולטים בו.

מה טעם ו/או תועלת בחוק כזה? לא ברור.

ברוך רוזן, פתח תקוה

מי שולט בישראל?

בתגובה על "כשהאדמו"ר בשטח כולם במתח" מאת יוסי ורטר ("הארץ", 26.11)

השרה מירי רגב התבטאה בעבר, ש"אנחנו קיבלנו 30 מנדטים", והרוב הוא השולט. המהלכים האחרונים בממשלה זו מגלים כי היא שוגה.

למדינת ישראל יש הנהגה בעזרת השם, והיא לא נבחרה על ידי העם. ההחלטה על נוהלי המדינה נתונה בידי האדמו"ר מגור, ומועצת גדולי התורה והרב שלמה כהן. אלה נציגי האלוהות עלי אדמות, הם נמשחו להנהיג את המדינה. ונשאלת השאלה מה חושבת על זה השרה רגב.

דינה גולן, קרית אונו

עוד לקסיקון נשים

בתגובה על המכתב למערכת של צביה כהן, "לקסיקון הנשים הראשון" ("הארץ", 20.11)

צביה כהן כותבת כי לקסיקון הנשים הראשון הוא "נשים בישראל: לקסיקון", שראה אור ב–1991 בהוצאת עם עובד בשיתוף ירחון נעמת. חבל שלא נתנה במכתבה קרדיט לספרו הנפלא של פנחס בן צבי גרייבסקי, "בנות ציון וירושלים", שהוציאה לאור יד בן צבי בשנת תש"ס (2000) ושנאספו בו 10 חוברות שפירסם גרייבסקי בשנים 1929–1932. בחוברות מתוארת פעילותן של מאות מבנות היישוב הישן במעשי צדקה, חינוך ובריאות. גם כמה נשים מן היישוב החדש נזכרות, כמו שרה אהרונסון והרוגות תל־חי.

נרי שנידור, חיפה

פנס לא בודד

צירוף כזה של אובייקט והמטפורה שלו באותו הצילום מזמן לא ראיתי. מדובר בצילום של אמיל סלמן שהופיע בעמוד הראשון של גיליון "הארץ", 17.11. רואים בו שלט המורה לגברים להשתמש בצד אחד של המדרגות, ולנשים — בצד האחר. השלט ניצב מתחת למנורת רחוב שנופצה. המנורות כבות בזו אחר זו בכל רחבי המדינה. רק אם כולנו נירתם עכשיו למאבק נחוש, באמונה שאפשר וחייבים לבסס את מדינת ישראל על ערכי מגילת העצמאות, אז ורק אז נזכה לראות את המנורות הכבויות דולקות שוב.

אסף בארי, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#