טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנכבה לא היתה נמנעת | מכתבים למערכת 29.11.2017

4תגובות

הנכבה לא היתה נמנעת

בתגובה על "כ"ט בנובמבר: ריבונות וחלוקה" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 24.11)

שלמה אבינרי מספק במאמרו פרטים מרתקים על הסיבות לתמיכה האמריקאית והסובייטית בהקמת ישראל, אולם הוא לוקה בעיוורון בשתיים מטענותיו.

אבינרי מזכיר שהתביעה האמריקאית להתרת הגירתם של 100 אלף יהודים לא"י קשורה הן לרצונה של ארה"ב להיפטר מנוכחותם במחנות העקורים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, והן לאי נכונותה של המפלגה הדמוקרטית לאפשר את קליטתם בארה"ב, בגלל מכסות המוצא הגזעניות במדיניות ההגירה האמריקאית. אולם טענתו שתביעה זו (שנולדה כתגובה למדיניות הספר הלבן) מציבה את ארה"ב על הצד האנטי־אימפריאליסטי של הסקאלה אל מול האימפריאליזם הבריטי, איננה נכונה: הספר הלבן, על הגבלת מכסת העלייה שבו, נולד כפועל יוצא של זעם האוכלוסייה הילידית בארץ (שהגיע לשיאו במרד הערבי) על כך ששלטונות המנדט מאפשרים כניסת המוני יהודים מאירופה לפלשתינה. התביעה להתעלם מרצון הילידים יכולה לעתים להיות נכונה מוסרית במסגרת הנסיבות ההיסטוריות, אך ודאי שאיננה "אנטי־אימפריאליסטית".

כך גם טענת אבינרי על הימנעותה האפשרית של הנכבה אם רק היתה ההנהגה הפלסטינית מסכימה לחלוקה: על פי הנתונים הדמוגרפיים בארץ ערב הכרזת העצמאות, אחוז הפלסטינים הצפוי במדינה היהודית היה כ–40%. מנהיגי היישוב היו מודעים למידע זה, ולא היתה להם כל כוונה לאפשר מציאות זו בתחומי ישראל העתידית. בספרו של ההיסטוריון בני מוריס, "לידתה של בעית הפליטים הפלסטינים 1947–1949", מצוטטים דברי דוד בן־גוריון בישיבת מרכז מפא"י ימים ספורים לאחר כ"ט בנובמבר: "אין מדינה יציבה ושרירה, כל עוד יש בה רוב יהודי של 60% בלבד". הדיבור על טרנספר עתידי של ערבים מהמדינה היהודית מטעמים דמוגרפיים היה מקובל בקרב הנהגת היישוב (כולל בן־גוריון) שנים רבות קודם החלטת החלוקה. בשל כך, טענת אבינרי שלולא ההתנגדות הפלסטינית להחלטה היתה הנכבה נמנעת ובעיית הפליטים לא היתה מתרחשת נראית נאיבית, שלא לומר מיתממת.

עמית לנדאו, תל אביב־יפו

קריאת שבת

בתגובה על "ליצמן יתפטר היום; נתניהו יקדם חוקים להגבלת עבודה בשבת" מאת חיים לוינסון ואהרן רבינוביץ ("הארץ", 26.11)

כיצד נפלתי, אני החילוני, ודווקא בשבת זו, על דיון חכמינו בנושא השבת?

"ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" (שמות ל"א, י"ד). אומר ר' יונתן בן יוסף: השבת מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה. "ושמרו בני ישראל את השבת" (שמות ל"א, ט"ז). אומר ר' שמעון בן מנסיא: חילל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם אדם וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה'). אומר ר' יהודה אומר שמואל: וחי בהם — ולא שימות בהם. כלומר חוקי התורה צריכים לאפשר חיים נוחים בתקופה שבה אנו חיים.

עמוס הרדוף, הרצליה

הבלון הציוני

בתגובה על "האלגוריתם של העם הפלסטיני" מאת רונית מרזן ("הארץ", 26.10) ועל "כשהתקוות הן בלון" מאת גדי טאוב (24.11)

קראתי את מאמרו של גדי טאוב, עד שהבלבול שבתוכו עייף אותי (לפי טאוב, ד"ר רונית מרזן טוענת שהעם הפלסטיני רוצה שלום, ואכן סקרים יוצרים רושם כזה, אבל סקרים מטעים ומביאים הרבה נתונים, ובכלל גם לא חשוב אם העם רוצה כי ההנהגה לא רוצה, אבל כן, אכן העם עדיין רוצה לחסל את ישראל כי לפני יותר מעשר שנים הם בחרו בחמאס וכו' וכו'). אבל אלה לא העיקר. המאמר מסתיים בטענה שד"ר מרזן מעדיפה להתעלם ממציאות לא נעימה שעלולה לפוצץ את בלון תקוותיה הפוליטיות, כי המציאות מראה שאין תקווה.

לפני מאה שנה, גם אבות הציונות סירבו "להביט נכוחה בעובדות הלא נעימות", שכן עצם המחשבה על מדינה יהודית ריבונית כאן היתה הזויה ומופרכת. החלום הציוני לא הוגשם במלואו בהקמת מדינה ריבונית כולל דרכונים וצבא; החלום הציוני יתממש רק כאשר נוכל לחיות בשלום עם כל השכנים כאן.

מי ייתן ויקומו מנהיגים שיעזו לחלום ולהילחם בעבור בלון תקווה מופרך שכזה, באותה נחישות שבה הקמנו ובנינו את המדינה.

ג'ודי קופפרמן, תל אביב

מלחמת אזרחים שקטה

אנחנו חיים במדינה דתית, זו עובדה ולא דעה, כפי שיש מי שטוענים. אני תושב חיפה (עיר מעורבת), חי בשלום עם תושבי העיר הערבים, הנוצרים ובני עוד דתות הנמצאים בעיר הזאת.

כיום, כשהפער בין דתיים לבין חילונים, ימנים ושמאלנים גדל, התוצאה של זה נמצאת לפנינו בצורה של מלחמת אזרחים שקטה. כרגע הנשק היחיד שמופעל בה הוא אלימות מילולית שנכתבת ברשתות החברתיות. זמננו קצר לפני שהאלימות המילולית תהפוך לאלימות פיזית, שכרגע יוצאת על דתות אחרות אבל עוד זמן קצר תהפוך לשנאה ואלימות בין חילונים לדתיים וימנים ושמאלנים.

דבר שכזה יגרום לחילונים בישראל לעזוב אותה. לא יהיה ניתן לנהל מדינה דמוקרטית בלי האוכלוסייה החילונית, וכך תהפוך ישראל לכמו שכנותיה — מדינה דיקטטורית שהולכת רק על פי הרוב הדתי במדינה. בסך הכל מה שהחילונים מבקשים הוא התחשבות גם בהם, בין עם זה תחבורה ציבורית בשבת ובין עם זה עבודות ברכבת בשבת, כדי למנוע פקקים אדירים שמורידים את איכות החיים בישראל.

מתן ג'ינו, תלמיד כיתה ח' בבית הספר הריאלי העברי בחיפה

נדרשת תיאוריה

לרגל ריבוי רוכבי אופניים ואופניים חשמליים, יש להנהיג חובת לימוד של תמרורים והתנהגות כביש, בוודאי עד גיל 21. יש להניח שמבוגרים יותר יש להם כבר רישיון נהיגה ברכב מנועי כלשהו —

ואם אין, יחויבו גם הם בלימוד.

מרדכי מנור, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות