טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש בלבד  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צריך לכבס בכל מקום | מכתבים למערכת 30.11.2017

תגובות

צריך לכבס בכל מקום

בתגובה על "שוברים שתיקה, רדו מהעץ" מאת סמי פרץ ("הארץ", 26.11)

במאמרו מבין סמי פרץ מדוע ארגון "שוברים שתיקה" נרדף בישראל, ומתייצב כתף אל כתף עם רודפיו. פרץ בעצם מצטרף לקוראים "לא לכבס את הכביסה בחוץ", קריאה שבעצם אומרת: זה עבד כל כך טוב 50 שנה, הבה נמשיך באותה שיטה. קריאה שמשרתת את המתנחלים ותומכיהם: "ניתן לכם המתנגדים להוציא קיטור, בתנאי שתעשו זאת בצורה שלא תפגע בתוכניתנו להתנחל, לספח ולגזול".

לאחר 50 שנה שבהן הבנו שאת הכביסה אי אפשר לכבס בבית, ואנחנו מסתובבים בבגדים צואים ומסריחים (מגזענות, מגזל ואפליה) — הגיע הזמן לכבסה בכל דרך ובכל מקום שאפשר.

המשפט שבו מסיים פרץ את מאמרו, הינו הטיעון הבעייתי ביותר. הוא טוען שעל הארגון "לשקם את האמון בטוהר כוונותיו". השאלה היא מי איבד את האמון? מאבדי האמון הם אלה שתומכים באלאור אזריה, ה"בן של כולנו". מי שמאמין בשוברים שתיקה, כמוני, חושב שהם מיטב בנינו שמוכנים לוותר על נוחות ההסכמה ו"חמימות הרוב" למען מאבק להשגת מטרה שאין צודקת ממנה. כל מי שחושב שעל ישראל להפסיק לשלוט על עם זר, צריך להפסיק להאמין ב"כביסה בתוך הבית" ולתמוך בשוברים שתיקה.

גדי מינץ, תל אביב

מדינתנו, לא ארצנו

בתגובה על "בקהילות היהודיות קוראים לפיטורי חוטובלי, שאמרה שיהודי ארה"ב לא שולחים את ילדיהם להילחם" מאת יהונתן ליס, אמיר תיבון ואלמוג בן זכרי ("הארץ", 24.11)

סגנית השר הנכבדה, הגברת ציפי חוטובלי, טועה טעות מרה. יהודי ארה"ב הם אזרחי ארה"ב, ולא אזרחי מדינת ישראל, ולכן הם אינם צריכים לבוא לכאן על מנת להילחם בשביל מדינת ישראל, כי זו לא ארצם והם אינם אזרחיה. אנחנו צריכים היום לאמץ את שם מדינתנו כפי שהוכרזה במגילת העצמאות, קרי "מדינת ישראל". אני חייתי בארץ ישראל, ומעדיפה את מדינת ישראל.

מרים בלומנרייך־פיגל, קריית ביאליק

זיכרון כל כך קצר

בתגובה על "דרך הייסורים של מבקשי המקלט שהוחזרו לאפריקה" מאת ירדן צור ושי זילבר ("הארץ", 24.11)

ההיסטוריה של העם היהודי רצופה באירועים קשים: פרעות, גירוש ונדידה מארץ לארץ כדי לשמור על החיים או לחפש פרנסה. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניסו יהודי אירופה לעזוב ולברוח כדי להציל את חייהם, ורוב ארצות העולם היו סגורות בפניהם. היו יהודים שניסו לברוח מאירופה לארץ ישראל בספינות רעועות ומסוכנות, חלקם הצליח להגיע לחוף מבטחים אך לא כולם, וזכורות פאטריה וסטרומה, שטבעו על הפליטים היהודים שבתוכן.

בתקופתנו חוזרות התופעות של רצח עם באסיה ובאפריקה. חלק מהנרדפים באפריקה הצליחו להגיע למדינת היהודים, היא מדינת ישראל. היה צפוי שהיהודים בישראל ייזכרו בעברם הקרוב והרחוק וינהגו בפליטים כפי שרצו הפליטים היהודים שינהגו בהם. משום מה שכחו השלטונות בישראל מה זה היה להיות יהודי בעבר, את הפרעות שנעשו ביהודים, ומתנהגים כלפי הפליטים האפריקאים כפי שעמי אירופה נהגו בעבר כלפי היהודים.

הגורל האכזר שפקד את האפריקאים שגורשו מישראל, המתואר בכתבתם של ירדן צור ושי זילבר, דומה במידה רבה לגורל הפליטים היהודים שניסו להגיע לארץ ישראל. רק מי ששכח מה זה להיות יהודי יכול להתייחס כך למבקשי מקלט.

חגי גלבוע, נשר

ובא לציון גועל

בתגובה על "נתניהו הודיע על סיום המשבר עם החרדים; יקודמו חוקים להגבלת הפעילות בשבת" מאת חיים לוינסון ואהרן רבינוביץ ("הארץ", 27.11)

ראש הממשלה שוב הוכיח שאין סחיט ממנו, והכל למען ביצור מעמדו ושמירה על קיומה של הקואליציה הרעה והנוראה שהקים.

בטוויטר פירסם נתניהו, כי "הממשלה בראשות הליכוד היא הממשלה הטובה ביותר למדינת ישראל. הקואליציה חזקה ויציבה. נמשיך לעבוד יחד למען אזרחי ישראל!" אם כך נראית העבודה למען אזרחי ישראל בכללותם, אולי ראוי לוותר על תיווכו של נתניהו ופשוט למנות את הרבי מגור לראש ממשלה. הוא לא יהיה סחיט, אשתו לא תתערב במהלכי השלטון ובא לציון גואל. ואם לא יבוא הגואל, לכל הפחות ילך הגועל.

דני שור, ירושלים

היה גם אחרת

היחסים בין השלטון לאזרחים מאופיינים בישראל של ימינו באלימות מילולית ופיזית. שר הבריאות (המתפטר למחצה) נגד רוב הציבור; השררה נגד החינוך, הסיעוד ושאר זכויות סוציאליות של החלשים בחברה, ועוד כהנה וכהנה. היתה תקופה אחרת במדינה: המפד"ל התאפיינה ביהדות שווה לכל נפש; הליכוד נשא על נס את כבוד האדם, ומפא"י שמרה על אחריות חברתית לאזרחים.

חיים מנוס, רעננה

פרדוקס הקנס

בתגובה על "מפעיל חוליית טרור שרצחה נהג מונית נידון לשני מאסרי עולם" מאת יותם ברגר ("הארץ", 24.11)

מהיכן יממן פלסטיני כלוא קנס ופיצויי־ענק? הפלסטיני מוחמד זכארנה נידון לשני מאסרי עולם ו–40 שנות מאסר נוספות. בנוסף חייבו בית המשפט לשלם פיצויים בסך חצי מיליון שקל, ועוד 50 אלף שקל קנס.

גם אם זכארנה ירצה בפועל רק חלק מתקופת מאסרו, ספק אם יוכל לגייס את מלוא הפיצוי לנפגעים ואת תשלום הקנס למדינה. ואם לא ישלם פיצויי ענק אלה ואת הקנס הגבוה שבצדם, היוארך מאסרו? ובאשר לפסיקה: האין בבסיסה פרדוקס מבני תמוה?

אורי ינאי ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות