${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצו לא מספיק | מכתבים למערכת 5.12.2017

תגובות

הצו לא מספיק

ביום ראשון צוין היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. "צו ההרחבה לעידוד ולהגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות" נכנס לתוקף לפני כשלוש שנים, אך הוא לבדו אינו מספיק על מנת לחולל שינוי של ממש, שתחילתו במגזר העסקי. כשאנו משלבים עובד במשרה ההולמת את כישוריו, וכשאותו עובד מצליח למלא את תפקידו, לייצר ערך עסקי עבור הארגון, להשתלב מבחינה חברתית ולפרנס את עצמו בכבוד, אנו מתניעים שילוב מוצלח. זהו המפתח העיקרי לשינוי עמדות כלפי אנשים עם מוגבלות.

כולי תקווה שלא יעבור עוד זמן רב, עד שיום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא יהיה "חגיגה גדולה", כי אנשים עם מוגבלות פשוט ישולבו בצורה מיטבית ויהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחברה כולה. שילוב מוצלח שם במרכז את הכישורים של האדם והיכולת לבצע את תפקידו, ולא את המוגבלות. שילוב מוצלח הוא כזה, שמאפשר לאדם להרגיש נוח עם העובדה שיש לו מוגבלות, הוא לא חש צורך להסתיר אותה, והוא גם מרגיש חופשי לשתף את המעסיק בהתאמות הדרושות לו לביצוע התפקיד. שילוב מוצלח הוא כזה, שבו המעסיק מבין, שכשמסתכלים על התמונה הכללית, משתלם להעסיק אנשים עם מוגבלות. זה הופך אותנו לאנשים טובים יותר, למנהלים טובים יותר ולחברה טובה יותר.

יפעה סימס, מנכ"לית "עסק שווה", מיזם ללא מטרות רווח לקידום תעסוקה של אנשים עם מוגבלות

מי יצר את "מישהו"?

בתגובה על "האם אמחק מוויקיפדיה בגלל דרווין?" מאת מנחם בן ("הארץ", 20.11)

אל דאגה, מנחם בן, אין סיבה למחוק אותך מוויקיפדיה, פשוט מפני שאתה מרים כל כך יפה את הכדור להנחתה על ידי כל מי שקצת למד מדעים ו/או פילוסופיה. ואף שאתה מבקש "ואל תגידו לי נגיפים" אנו כן נגיד, ואף נזכיר לך, שחיידקים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה סינתטית, שתי דוגמאות עדכניות לברירה טבעית, שהיא הבסיס לתורת האבולוציה. נספר לך גם, כי חוקרים במכון ויצמן הראו לאחרונה כיצד חיידקים פיתחו מנגנון, המאפשר להם להשתמש בחומרי הדברה בקרקע כמקור מזון, וזאת על ידי שינויים גנטיים, שהם מנגנון הפעולה של האבולוציה.

רוצה לדעת איך האבולוציה יצרה אותך? עקוב אחרי התפתחות העובר ברחם, מיצור חד־תאי דרך שלבים המקבילים במראם לאלו של אבות אבותינו האבולוציוניים, כולל הזנב הקופי, שמתנוון במהלך ההריון.

עלובה במיוחד הטענה שלך, ״שמישהו סידר את זה״ כהסבר לבריאת היקום. אם לדעתך אותו מישהו ״ברא לנו שתי עיניים, שתי אוזניים״ וכו׳, הואל נא בבקשה להסביר לנו מי ברא את אותו ״מישהו״? הרי לשיטתך ״מישהו״ כזה אמור להיות בעל יכולות מופלאות ולא ייתכן שהוא סתם נמצא, למשל במדבר, במרכז מעגל האבנים שלך, בלי ש״מישהו־על״ ברא אותו והניח אותו שם. בקצרה, ההסבר המעגלי שלך אינו הגיוני, ומצטרף בכך ל״הסברים״ של קהל הבריאתנים ואנשי הדת.

פרופ׳ (אמריטוס) מנחם רובינשטיין, תל אביב

בלי מוקשים

בתגובה על "שנית ניצנים לא תיפול" מאת אורי משגב ("הארץ", 1.12)

תודה לך, אורי משגב, על המאמר המונומנטלי במדור "תש"ח עכשיו". היית מדויק, ולא עלית על מוקשי מידע שיצחק פונדק פיזר ב–104 שנות חייו; לא הזכרת את הספר "הופקרו למוות", שבו אורי מילשטיין שופך אש וגפרית על שמעון אבידן, שכביכול הפקיר את ניצנים. לא הזכרת את הספרים שפונדק כתב והוציאם לאור בהוצאת "ירון גולן", כי הוצאת "משרד הביטחון" לא נאותה לפרסמם ללא בחינת העובדות. בנפילת ניצנים פונדק האשים את אבידן, את נגבה, שקיבלה נשק שיועד לניצנים, את ממלאי התפקיד בחטיבת גבעתי. הוא עצמו קיבל עבור ניצנים מרגמה 3 אינץ', אך לא מצא דרך להעבירה לניצנים?!? היו לו רגשי אשם מוצדקים, ולכן אף בחר להיטמן עם רעייתו בניצנים.

מאיר מינדל, מנהל המוזיאון הפתוח בנגבה

תקועה באמצע הנוף

ההליכה על קו החוף של תל אביב מעולם לא היתה מאתגרת יותר. בין שיפוצים תמידיים על הטיילת לבין אתרי בניית גורדי שחקים למיניהם מצדה המזרחי — הצועד/הרוכב/הרץ בה נאלץ לגייס משאבי דמיון וזיכרון לא מבוטלים על מנת ליהנות ממשאב הטבע המופלא של העיר הזאת. לנושאי השיחה הבוערים על הפקרת המבט על הים לאוליגרכים ובנייני פאר, נוסף מטרד חדש, והוא היאכטה הכסופה הגדולה שעוצבה על ידי פיליפ סטארק ועוגנת באמצע האופק.

אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל בעיקר אפשר לבקש ממנה שתזוז כבר. בעצם היותה היא הופכת את תל אביב לעוד עיר חוף לעשירים, כאילו אנחנו צריכים תזכורת להיותנו פרובינציאלים בימים אלו. היא הופכת את האופק שלנו לנוף שלה, ובכך מבטלת את איכותו כמושא בהייה מרגש, מלנכולי, מרגיע, כאופק שהוא גם תקווה. אם בהסטת ראש מערבה יכולת לרגע להימנע מהדיון המעיק על איך הרסו והורסים את קו החוף, איך חוסמים את האוויר לעיר וכמה כל זה נראה מושחת — אז עכשיו כבר אי אפשר; המבט מערבה זהה למבט מזרחה. גם בו ישנם אנשים עשירים מדי ונרקיסיסטים מדי, שיושבים להם באופק שלנו ומסתכלים על קו החוף של העיר, המרוצף באנשים כמותם.

נירה פרג, תל אביב

גם הוא היה שם

בתגובה על "כ"ט בנובמבר: ריבונות וחלוקה" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 24.11)

במאמרו הנרחב והמפורט של שלמה אבינרי על הפרק ההיסטורי של כ"ט בנובמבר בשנת 1947 מאוזכרים כמה וכמה אישים שלקחו בו חלק. ביניהם נפקד שמו של משה שרת. במה לקה?

יעל מדיני, רמת גן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#