בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דבר המשורר | מכתבים למערכת 7.12.2017

תגובות

דבר המשורר

בתגובה על "האם אמחק מוויקיפדיה בגלל דרווין?" מאת מנחם בן ("הארץ", 20.11)

מנחם בן שוטח במאמרו טיעונים המתחפשים לטיעונים לוגיים כנגד תורת האבולוציה. במלותיו שלו מודה בן כי הטיעונים שהוא מעלה קבילים בעיקר בעיניו ("בכל פעם שכתבתי מאמר שהוכיח בעיני באופן מוחלט...") ומיד אחר תוהה מדוע אינם מתקבלים ("...הייתי בטוח שהקוראים ישתכנעו").

הסיבה שהקוראים אינם משתכנעים פשוטה: טיעוניו שטחיים וחושפים חוסר הבנה בנוגע לדרך שבה נבנות תיאוריות מדעיות בכלל, ולדרך שבה התגבשה תיאוריית האבולוציה בפרט. על מנת לשפר את טיעוניו יכול בן להתחיל בקריאת הערכים הבאים בוויקיפדיה (אותה הוויקיפדיה שמחקה את הערך על שם גינתר בכלי): פרדיגמה, תיאוריה, טיעון ואבולוציה.

לאחר מכן אני ממליץ לו לקרוא שוב את הערך על שמו, בו כתוב כי מנחם בן הוא מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי. בפעם האחרונה שבדקתי, פובליציסט מביע את דעותיו האישיות על הנושא, ולא מתיימר לסקר אותו מנקודת מבט נייטרלית.

יאיר הראל, רחובות

הצירוף של משורר ומדען איננו חריג. בייקון, גתה ומשלנו — אבן עזרא. כיום אל השמות האלה מצטרף מנחם בן. כמשורר הוא כותב שירים וכמדען הוא כופר בתקפותה של תורת האבולוציה.

את שיריו של בן אני אוהב, אך עצתי לו: הנח למדע. הטבע משתנה. כל הזמן. שינויים מחזוריים ושינויים חד כיוונים. הכוכבים במסילותיהם והאזוב אשר בקיר — כולם משתנים. וכן, גם הד־נ־א. ומה לעשות, האדם במגבלות החושים שלו לא יכול תמיד להבחין בשינויים. ביסוד הכחשת האבולוציה מצוי חוסר דימיון. קשה לאדם שחייו מוגבלים לכמה עשרות שנים לתפוס את המשמעות של ארבעה מיליארד שנים — משך קיום החיים על פני כדור הארץ.

אלי כהן, תל אביב

הספר הראשון

בתגובה על "מתה המחזאית נאוה סמל" מאת יאיר אשכנזי ומיה אשרי ("הארץ", 3.12)

במאמר ההספד על נאוה סמל ז"ל נכתב כי ספרה הראשון היה "כובע זכוכית". זו טעות. ספרה הראשון היה ספר שירים בשם "שירי הריון ולידה", שכתבה כשהיתה בהריון עם בנה הבכור אייר, ולאחר לידתו.

את הספר אני זוכרת היטב. הייתי אז עורכת מדור השירה בהוצאת ספרית פועלים, שבה הופיע הספר ב–1982. אני גם זוכרת את נאוה הצעירה, הנחמדה מאוד, הצנועה וחסרת הביטחון, שבאה עם מחברת שיריה (כתובים ביד), וביקשה לדעת אם זה "מתאים לדפוס". קיבלתי אותה ואת השירים בשמחה, זיכינו אותה במענק מטעם בנק דיסקונט לספר ביכורים, והספר יצא לאור, לשמחתה ולשמחתנו. ליוויתי מאז את כתיבתה הפורייה והמבורכת, ומרחוק — את חייה עשירי היצירה. לבי עם משפחתה.

עמירה הגני, קיבוץ גן שמואל

רק המשפחות באו

בתגובה על "שנית ניצנים לא תיפול" מאת אורי משגב ("הארץ", 1.12)

בסיפורם של השבויים, 105 במספר, לשם דיוק, היה מן הראוי לציין כי שום גורם ממשלתי או צבאי לא בא להקביל את פניהם בניצנים עם שובם ארצה; לא מפקד החטיבה, שמעון אבידן, לא סגנו, לא אבא קובנר ולא קצין המבצעים. לדעתו של יצחק פונדק היתה זו חרפה שלא תסולח. רק בני המשפחות באו לחבק את יקיריהם שחזרו הביתה לאחר תשעה חודשים בכלא "עבסיה" שבקהיר. אחי, יאיר מיכלין ז"ל, היה בין השבויים, אנחנו היינו שם.

דניה מיכלין עמיחי, רמת השרון

נחוץ עוז לתמורה

שלטונו של ביבי לא ימוגר בשדרות רוטשילד, כיכר רבין, פתח תקוה או ראש פינה — אך ורק בקלפי. לפיכך חייבים מנהיגי מפלגות המרכז־שמאל, כולל הרשימה המשותפת (כן כן, מר גבאי, גם הם!), לגנוז כל אחד את האגו שלו, לחשוב על מנגנון רוטציה יצירתי ומוסכם ולהציג כוורת נבחרת שתהווה אלטרנטיבה שלטונית שפויה. רק כך אפשר יהיה להסיר את הסיוט המרחף מעלינו. הגיע הזמן לשנן את אמרתו של יצחק בן־אהרן ז"ל: עוז לתמורה בטרם פורענות.

ד"ר משה שירב־שורץ, תל אביב

יש כמה גבינות

בתגובה על "שקד: '70 אלף עורכי דין צריכים עבודה — ולכן מגישים יותר תביעות'" מאת יסמין גואטה ("הארץ", 30.11)

בכתבתה של יסמין גואטה צוטטה שרת המשפטים כמי שאמרה: "במשך שנים רבות השופטים היו רגילים שלשכת עורכי הדין מצביעה יחד אתם, אבל אני הזזתי את הגבינה". אמירה זו התייחסה לקשר הלא רצוי בין לשכת עורכי הדין והשופטים בתהליך מינוי שופטים. אני משאיר לקוראי "הארץ" לשפוט האם שאבה שקד את השראתה למטאפורת הגבינה מהגבינה והעכברים על פי "מי הזיז את הגבינה שלי?" מאת ספנסר ג׳ונסון, שעוסק בתהליכי שינוי והתמודדות עם שינויים, או שמא השראה זו צצה מבלי משים ומבלי דעת דווקא מ"הגבינה והתולעים" מאת קרלו גינצבורג, העוסק בריקבון ובעריצות שלטונית הדורסת והעושקת את אזרחיה.

ישראל גל, שדה ורבורג

טובים השניים

עמוד 3 בגיליון ערב שבת של "הארץ" הוא חגיגה לעיניים ואתגר אינטלקטואלי. יוסי ורטר מסכם את השבוע הפוליטי במבט־על, בעברית משובחת, בשפת דימויים מעולה ובביקורת נוקבת בלתי מתפשרת, חריפה ועוקצנית. עמוס בידרמן מצליח שוב ושוב לאייר את דמויות המפתח של הפוליטיקה הישראלית ולאפיין כל פוליטיקאי במלאכת מחשבת של קווים עדינים, חדים ומדויקים. כל קו, פסיק ונקודה באיור של בידרמן שווים אלף מלות ביקורת, ותמיד חוט של חן משוך על הכל. ורטר ובידרמן הם סיכום מעולה של השבוע הפוליטי. אין עליהם!

רות גילאי, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו