מדע ולב | מכתבים למערכת 10.12.2017

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

מדע ולב

בתגובה על "דרווין צדק — מנחם בן טועה" מאת ארז גרטי ("הארץ", 6.12)

מדור הזירה

ד"ר ארז גרטי סוקר במאמרו בצורה בהירה את עקרונות תורת האבולוציה, הקובעת שהשתנות המינים אינה נובעת מ"למידה" כלשהי אלא ממוטציות מקריות. כל אדם משכיל יודע עובדה פשוטה זו, אך כנראה לא מנחם בן . ואולם, את הנקודה העיקרית בנושא תרם פרופ' ישעיהו ליבוביץ, מדען דגול בהשכלתו ואיש אמונה דתי ברוחו. ליבוביץ הסביר בספרו "אמונה, היסטוריה וערכים" את הקשר בין אמונה למדע. הוא טען תמיד ששני אלה הם קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. המדע מבוסס על עובדות, ולאלה אין כל קשר לאמונה שבלב. אדם הסותר בגלל אמונתו עקרון מדעי כלשהו כופר לחלוטין במדע כולו.

אבל ליבוביץ הוסיף והסביר את מהות הסתירה בין שני ערכים אלה. אמונה אינה אמורה להסביר או ללמד, ואין לאדם המאמין אפשרות להבין את מעשי האל. אדם העושה זאת, ומדמה שהוא מבין זאת, מוריד את האל לרמתו שלו. הבריאתנים, כדוגמת מנחם בן המנסים להסביר את מעשי האל לא רק שאינם מבינים את עקרונות האבולוציה, אלא גם אמונתם מבוססת בבורות.

משה עצמון, תל אביב

מאזניים ישנים

בתגובה על "ביטן לא המציא כלום" מאת אברהם בורג ("הארץ", 5.12)

אברם בורג צודק: דוד ביטן לא המציא את זה. ויפה שבורג כתב גם על יצחק רבין, שגם הוא לא היה ״צדיק גדול״. ואותו יו"ר ועדת הכספים, שהגיע עם מרצדס שחורה, היה מלך השטיחים מקיסריה, שקיבל הרבה הטבות. החרדים תמיד ניצלו את היותם לשון המאזניים. וזה מפני שהחילונים לא באים להצביע בשיעורים שבהם מצביעים הדתיים או החרדים.

אבי שמואלביץ, הוד השרון

העתיד מעונן חלקית

בתגובה על "החלפת השלטון לא תועיל" מאת יגאל עילם ("הארץ", 1.12)

חשבתי שדווקא היסטוריונים יודעים שמסוכן לייעץ לגבי העתיד. בא ההיסטוריון יגאל עילם, ומראה שאפשר אחרת.

עילם טוען, שלמעשה אין הבדל מהותי בין ממשלת הימין של נתניהו ובין ממשלה שעשויה לקום על בסיס המחנה הציוני ויש עתיד. "במה שונה יחסן לסוגיות הליבה הקיומיות שלנו מיחסו של הליכוד?" שואל עילם וטוען, כי "ישועה ותקווה לשינוי לא יבואו מן המערכת הפוליטית הקיימת, גם לא מן הציבור הישראלי". מהן אותן "סוגיות ליבה קיומיות?" לעילם פתרונים, הוא אינו מפרט מה מסתתר מאחורי אותן מלים גבוהות.

אם המערכת הפוליטית הקיימת והציבור הישראלי לא מסוגלים, לפחות על פי עילם, להושיע את מדינתנו, מי יושיענו? וכאן מציע עילם את פתרונו: "במה, אם כן, צריכה האופוזיציה לעסוק עתה בדחיפות? — בגיבוש תפישה מדינית אלטרנטיבית שתקדם את פני הבאות". רגע, התבלבלתי. אז אפשר לסמוך על הציבור הישראלי ועל האופוזיציה שלנו או לא?

צבי הראל, כפר סבא

התגובה ליריקה

בתגובה על "האיחוד האירופי יקיים אירוע עם 'בצלם'; משרד החוץ: זו יריקה בפרצוף הישראלים" מאת נעה לנדאו ("הארץ", 5.12)

בכיו של משרד החוץ על שיורקים בפרצופה של ישראל דומה לבקשת הרחמים של יתום לאחר שרצח את הוריו. בכל פעם שאני מגיע לחו"ל, אני חושש שלא ייתנו לי להיכנס ליעדי עם הדרכון הישראלי, אבל לתדהמתי מתברר שחשש זה עדיין מוקדם. לשון אחר; אני גם חושש וגם מייחל לרגע שלאומות העולם תהיה "תגובה אנושית הולמת" והן תחרמנה את ישראל, עד שתחדל מלכלוא אלפי בני אדם בבתי סוהר סגורים ומיליוני פלסטינים בבתי כלא פתוחים, רק מכיוון שאין הם יהודים שגרים בארץ ישראל.

תגובה ציונית ואנושית שראוי לישראל ליתן, נוכח היריקה בפרצופה על ידי האיחוד האירופי, היא חזרה לגבולות 1967 (גם בלי הסכם עם הפלסטינים), או הכרזה על סיום הכיבוש ומתן זכויות שוות לכל היושבים בארץ ישראל, שהוא הפתרון היחיד לכיבוש, שדומה שהיה לעצם בגרוננו שאיננו יכולים לא לבלוע וגם לא לירוק.

אורי כרוך, כמון

יופי נסתר

פנים רבות לירושלים וללא סוף נכתב על העיר שהפכה למושא ערגה של העם היהודי. אלה שראו בה את ירושלים של מעלה, "רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר", ולצדה ירושלים של מטה שיוסף ברנר כה היטיב לתאר: "ירושלים... שהקדושה נמכרת... באונקיה... עיר התלויה רובה וכולה על הבטלה ועל החלומות המשקרים". ומה לגבי היום יום? ומה לגבי ההזנחה? שכונות ירושלים שקועות בלכלוך לא יום, לא שבוע, לא שנה אלא שנים, ועדיין העירייה, והעומד בראשה, לא טורחים לתת לציבור עיר נקייה. ואנחנו, התושבים, חיים יום יום בזוהמה. יש עוד עירייה שכך מבזה את משלמי המסים? מתי עיריית ירושלים תפנה תקציבים ופתרונות מודרניים לניקיון העיר?

לאה לוין, ירושלים

בבקשה, תנסו

אני מזמינה את כתבי "הארץ" לנסות להזמין תור לדרכון בלשכת האוכלוסין וההגירה. אם יצליחו, שייתנו להוריהם או סביהם לנסות להזמין. מבטיחה שיהיה להם מעניין מאוד. אחרי שקיבלתי הודעה, שעלי להוציא דרכון חדש, הסכמתי שיהיה ביומטרי, רק כדי לגמור עם הסיפור. הצלחתי לשלם בקלות רבה באפליקציה ידידותית מאוד. המולך לקח את הכסף, והמחיר היה מופחת, היות וזו עונת חורף. דא עקא, שכדי שהמחיר יהיה בתוקף יש להגיע ללשכה עד תאריך מסוים. כל מאמצי לצלוח את משוכות ההרשמה עלו בתוהו, וכשבתי ניסתה היא קיבלה יום יחיד, במארס, ב–11:30 או 11:45. יום שאיני יכולה להגיע בו. אתר לא נעים והכי לא ידידותי שיכול להיות, במיוחד למבוגרים.

נאוה מילוא, הוד השרון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ