לכבוד האדמו"ר מגור

ישראל שרנצל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ישראל שרנצל

מכובדי,

אני פונה אליך כך, כי הוסבר לי שאינך נפגש עם "מחללי שבת". ברצוני להרגיעך ולומר שעיקר כעסי על ה"הצלחות" האחרונות שלכם אינו מופנה כלפיך וכלפי שלוחיך בזירה הפוליטית, אלא כלפי המפלגות הלא־חרדיות. הללו לא השכילו מעולם להתלכד ולייצר סטטוס־קוו חדש המתאים לעידן הנוכחי; אתם ניצלתם היטב את פזילתם המתמדת אליכם כשותפים קואליציוניים ומיקסמתם את הישגיכם במהלכים מתוחכמים. זו זכותכם הלגיטימית, כמו כל מפלגה אחרת.

מדור הזירה

ובכל זאת, צהלות השמחה הרמות העולות ממחנכם בימים אלו צורמות מדי ואולי אף מוקדמות מדי. לא לשווא כנראה מדגיש המקרא "בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כ"ד יז), ואני מקווה שגם אתה מעדיף זאת על פני "באבוד רשעים רינה" (משלי, י"א, י). אולי עודכנת גם, שלא רק המחנה החרדי עולץ; גם יאיר לפיד נוסק בסקרים. האם לכך קיווית? ומה יהיה אם הוא ירכיב את הממשלה הבאה? מניסיונך אתה יודע עד כמה נכונה אמרת חכמים, "כי לא לעולם חוסן" (משלי, כ"ז, כד).

ולעניין חשוב עוד יותר: אולי תסכים אתי, שהתפטרותו של השר ליצמן מעידה שאינכם יכולים להיות, בינתיים, שותפים בחייה של מדינה יהודית מודרנית, גם כי אתה ושאר החכמים לא גיבשתם הצעות שיאפשרו את ניהול מדינת היהודים לפי ההלכה. דווקא יריביכם מהמחנה הדתי־לאומי עוסקים בכך, בהצלחה מסוימת. נכון, הסכמת למינויו של ליצמן כשר רק בעקבות פסיקת בג"ץ, אך היתה לכך משמעות סמלית של נשיאה בעול האחריות הקולקטיבית; מעין כניסה מתחת לאלונקה הלאומית, גם אם לא בשירות צבאי. היו שקיוו שיש בחברותו בממשלה גם הודאה והכרת הטוב מצדכם על פריחת עולם התורה תחת "השלטון הציוני", כפי שלא פרח מעולם. לא חבל לצעוד עתה לאחור?

איני מצפה שפנייתי אליך תתפרסם גם ב"המודיע" או שתשיב לי עליה. אבל אולי יהיה מי שייענה לאתגר ויערוך חשבון נפש על מהי "האמת החרדית" והאם באמת היא בדרך לניצחון?

ישראל שרנצל, דתל"ש ואזרח מודאג

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ