בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בכירי טבע לדין | מכתבים למערכת 18.12.2017

תגובות

בכירי טבע לדין

בתגובה על "טבע תודיע היום על פיטורי אלפים מעובדיה בישראל" מאת עמרי זרחוביץ' ועל "מאבק הפיטורים הגדול זה 30 שנה" מאת סמי פרץ ("הארץ", 14.12)

כפי שהעונשים המושתים על מבצעי תאונות דרכים כאשר יש הרוגים, כך יש להתייחס לרשלנות הפושעת של בכירי חברת טבע — היו"ר, המנכ"ל וחברי הדירקטוריון — אשר הרסו במחי שורה של החלטות קטסטרופליות חברה שנבנתה במשך דורות בזכות העבודה של אלפי עובדים וההון של מיליוני אנשים בארץ ובחו"ל, אשר הפקידו בידי החברה את חסכונותיהם ובפרט את כספי הפנסיה והגמל שלהם. כל זאת בנוסף למיליארדים רבים של כספי ציבור, שניתנו לטבע הן ישירות והן בצורה של פטור ממסים.

אמנם לכאורה טיפשות וחיפוף אינם עבירות פליליות, אולם כאשר התוצאה היא תאונה פיננסית ואנושית מרובת נפגעים — אלפי מפוטרים והשמדת ערך כספי עצומה — יש למצות את הדין עם האשמים, אשר ברוב חוצפתם ויהירותם אף דרשו וקיבלו עשרות מיליוני שקלים תמורת ה"זכות" להרוס את החברה.

אם נוחי דנקנר, שהנזק שגרם בטל בשישים מול נזקי טבע, הולך לכלא, גם ארז ויגודמן ומי ששימשו לו חותמת גומי צריכים להיות מטופלים באותו אופן. רק אז יעבור המסר, שגם בתחום הזה "הממזרים שינו את הכללים".

עדי ריבלין, תל אביב

 

מה שקורה כיום ב"טבע", אין בו כל הפתעה מבחינה כלכלית. הכל היה צפוי, אך הרשות לא היתה נתונה. ככלכלן ראשי של חברת "לודז'יה" מתחום הטקסטיל — קשה להיפרד מעשרות שנות עשייה, וכך גם עם טבע. אני יכול להעיד, שפשוט אי אפשר לשרוד מול סין ושות'. סין היום מייצרת מוצרים איכותיים לא פחות מיפן; אפילו שם נואשו והעבירו את מיטב התוצרת לסינגפור וסין. בארצות הברית כבר מזמן אין: "PROUDLY MADE IN USA" — הכל נדד לסין, חוץ מהמחקר והפיתוח. והמו"פ הזה בטבע חורק זה עשור; בעצם, הם לא הצליחו לייצר תחליף לקופקסון.

עיקר הבעיה של טבע בשנים האחרונות היא העדר חזון, שאכן היה בעבר. וכך, כשאין נערכים לעתיד כש"הפרה החולבת" עדיין חולבת, מה החלופה? או לסגור, או לנדוד ולייצר בגולה.

מרק בריל, כפר סבא, כלכלן תעשייה בגמלאות

כל כך מיותר

בתגובה על "עבאס: קורא למדינות העולם לדון מחדש בהכרתן בישראל בעקבות יחסה לפלסטינים" מאת ג'קי חורי ואמיר תיבון ("הארץ", 14.12)

האם צריך היה את ההכרזה הדרמטית של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כי ירושלים היא עיר הבירה של ישראל? למי זה משהו נתן באופן מעשי? מה זה נתן לנו? כל יהודי ידע ויודע כי ירושלים היא עיר הבירה של ישראל, והוא לא היה צריך את ההכרזה הזאת., ואם יש מדינות שתושביהן חושבים אחרת, מה זה משנה לנו?

ההכרזה של טראמפ רק הביאה לנו צרות ובעיות וכאב ראש. היא הצליחה לאחד עשרות מדינות מוסלמיות שייצאו נגדנו, והסיפור לא נגמר. מי יודע עד לאן זה יגיע ומה יעשו אותן מדינות ערביות שמנסות לפעול נגד ישראל וכמובן גם נגד ארה"ב.

מה הרווחנו מההכרזה של טראמפ? רק צרות ובעיות. הלוואי שטראמפ לא היה יוצא בהכרזה זו.

יחיאל אמיתי, ירושלים

לא תהרוס לנו

בתגובה על "ליברמן: צריך להחרים את תושבי ואדי ערה, הם אינם רצויים כאן" מאת ג'קי חורי ("הארץ", 11.12)

מעבר להיות הקריאה של השר אביגדור ליברמן קריאה בעלת אופי גזעני ומסית, שמקומה לא יכירנה במדינה דמוקרטית, היא משקפת את חוסר הקשר שלו עם המציאות. תושבי ואדי ערה ותושבי המועצה האזורית מנשה ותושבי המועצות המקומיות בסביבה, ערבים ויהודים, מנהלים רקמת חיים משותפת ושוטפת, שאינה ניתנת לפרימה. רקמת החיים המשותפת מתקיימת במרכזי הקניות ומסחר, במקומות עבודה, במוסדות חינוך, במרפאות, במקומות הבילוי, בזמנים של צער ומכאוב וגם באלה של שמחה. רקמת חיים זו נטוותה לאורך עשרות שנים, והיא חיה ונושמת, וככל גוף בריא דוחה כל ניסיון פלישה שעלול לפגוע בה, דוגמת דברי הסתה ושנאה.

לא נפסיק לבוא אלה לאלה, לדבר אלה עם אלה ולחיות בשותפות. יש ללמוד מהניסיון שלנו, עד כמה שיתוף פעולה בין יהודים לערבים אפשרי ומבורך.

דרור זמרי, כרכור

האין להם רגשות?

בתגובה על "גדול הפרימיטיבים" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 13.12)

כמנוי 60 שנה על העיתון, אני מברך את רוגל אלפר על האומץ בביקורתו על סיקור הלוויית הרב אהרון לייב שטיינמן. אני עומד מאחורי כל מלה ותומך בו. הגיע הזמן שרבים יפנימו את הכתוב.

אינג׳ מוטי זוזובסקי, רמת השרון

 

גם אני, כמו רוגל אלפר, חילונית לחלוטין, רחוקה מאוד מהעולם החרדי, דרכי לעולם לא ייפגשו עם דרכם, וכמותו גם אני עמוסה בביקורת נגדם. אך אלפר שכח שבבני אדם עסקינן, ומותר להם להרגיש, לחשוב ולהתנהג שונה ממנו.

המאמר "גדול הפרימיטיבים", שהיה רווי בשנאה תהומית, שיסוי, וביזוי של הנפטר ומאמיניו, והתפרסם יום לאחר מותו, כשרבבות מבכים את לכתו — הוא התגלמות היוהרה וההתנשאות, ויש בו הרבה מרוע הלב. ולעיתון ה"ארץ": כיצד איפשרתם למאמר זה להתפרסם?

אילנה אור־חוף, חולון

הנ.צ. של הרצל

בתגובה על "ציונות בלי ירושלים" מאת דימיטרי שומסקי ("הארץ", 12.12)

לפי דימיטרי שומסקי: "קבע הרצל ב'אלטנוילנד' את מקומו של בית המקדש שלא על הר הבית". האומנם? עברתי על הספר וקראתי, שהוא בתוך העיר העתיקה ונצפה מהר הזיתים, אבל מקומו המדויק איננו מוזכר. אם כך, לפי שומסקי, איפה עמד בדיוק?

ישראל מידד, שילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו