טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין גזירה שווה | מכתבים למערכת 21.12.2017

תגובות

אין גזירה שווה

בתגובה על המכתב למערכת מאת ד"ר אפרים דביר, "השאר את הנפש" ("הארץ", 14.12)

ד"ר אפרים דביר טוען, ש"יהודי ארצות ערב הגיעו לארץ כפליטים וחיו במשך שנים במעברות", ולמרות זאת המונח "בעיית פליטי 1948" נתפש בעולם כמתייחס רק לפליטים הפלסטינים. אכן, מבחינת התנאים החומריים יש הצדקה לא מעטה לטענה זאת. ההבדל הגדול הוא במסגור התודעתי, מה שנקרא "נרטיב".

את טענת הפלסטינים אפשר לתמצת בערך כך: אנו חיינו במולדתנו, פלסטין. באו הציונים, גזלו את בתינו ואדמתנו, גירשו אותנו וכפו עלינו חיי גלות. אנו דורשים צדק — תנו לנו לחזור הביתה והחזירו לנו את מולדתנו הגזולה! לעומת זאת, את טענת היהודים יוצאי ארצות ערב החיים בישראל אפשר לתמצת פחות או יותר במלים הבאות: אנו חיינו בגלות, בארץ שלא היתה ארצנו. מאות שנים חלמנו והתפללנו לחזור לארץ ישראל, מולדתנו האמיתית. והנה סוף־סוף בדור שלנו התגשם חלומנו. אנו שמחים ומאושרים שהצלחנו לעזוב את גלות עיראק, סוריה, מצרים וכו', ורק טענה אחת יש לנו — למה לא איפשרו לנו לקחת אתנו את הרכוש שצברנו שם? אנו דורשים צדק — החזירו לנו את הרכוש!

האם יש מישהו שיראה שתי טענות אלה כשוות ערך ושוות משקל? ברור שלא. יש רק דרך אחת להפוך את הנרטיב של היהודים יוצאי ארצות ערב לשווה ערך ושווה משקל לנרטיב של הפליטים הפלסטינים. כדי להשיג זאת, צריך לוותר על הציונות.

אדם קלר, חולון

כולם בורים?

בתגובה על "גדול הפרימיטיבים" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 13.12)

בעבר מאוד אהבתי את טוריו של רוגל אלפר, ולא קרה שפסחתי על מדור הטלוויזיה שלו. אלא שלאחרונה, הבוטות שלו ממש מחליאה. כל מה שאינו תואם את דעתו ואמונותיו בזוי בעיניו ופסול. הגדיש את הסאה מאמרו על הרב שטיינמן. אמונתו באלוהים הופכת אותו, בעיני אלפר, לבוּר, משום ש"אין אלוהים". לשיטתו, גם חכמי ישראל לדורותיהם שהאמינו באל היו בורים, וכמותם כנראה שגם ישעיהו ליבוביץ, שגם הוא היה אדם מאמין. איני מבינה איך "הארץ" נותן במה להשתלחויות חסרות טעם כאלו. ועלי להדגיש שאני חילונית למהדרין, לא מאמינה באלוהים, לא צמה ביום כיפור, ואף שמאלנית, אך מאמינה בזכות של כל אדם לחיות באמונתו.

דיצה יצחקי, רמת השרון

קוראים מזועזעים מרוגל אלפר שכינה את הרב שטיינמן ז"ל פרימיטיבי, ואף מאיימים לנטוש את "הארץ". הם מכנים את כתיבתו כלא נאורה, ומייחסים לו שנאת דתיים וחוסר כבוד להשקפת עולם שונה. אין לי כוונה להגן על אלפר, אלא על עצמי אני בא להגן. איני שונא דתיים, יש לי כבוד לרבים מהם, וחלקם אף חברי. אך רבים מ"גדולי הדור", כמו הרב שטיינמן או הרב עובדיה, שכל עולמם הוא רק עולמה של תורה, והם מנחים את צאן מרעיתם על פי פסוקים מלפני אלפי שנים (שלהם פרשנויות שונות, כמובן), ואילו ספרות, אמנות ומדע הם לדידם עבודה זרה — מתאימים בדיוק להגדרה של פרמיטיביים, מה לעשות. ברור לי שכמוני גם אלפר לא היה מייחס פרמיטיביות לפרופ' ליבוביץ, לרב פירון, לישראל אומן ולרבים אחרים בגלל אמונתם.

עפר דפני, חיפה

עוולות ו"עוולות"

בתגובה על "בניו זילנד יש כיבוש אחר" מאת גדעון לוי ("הארץ", 15.12)

גדעון לוי מוכן להרחיק נדוד עד קצה העולם על מנת להביא לידיעת "אוהבי ישראל" את "עוולות הכיבוש". כמי שהזדמן בדרך מקרה להרצאה של לוי בחו"ל, אני יכול להעיד שהופעתו הזכירה לי את הופעת ביבי מול מרכז הליכוד. כל משפט שני שלו מלווה בתשואות ובמחיאות כפיים. לא היה אדם באותו מפגש שהעלה שאלות קשות ונוקבות כנגד הפלסטינים, שהרי הם הצדיקים ואנו הרשעים.

אולי בהמשך לעניין ירושלים, טעה לוי בהציגו את אוקלנד כבירת ניו זילנד. ולינגטון היא בירת ניו זילנד. אך זו טעות קטנה. לוי מנסה להשוות את מצב המאורים והאבוריג'ינים למצב הפלסטינים, אך בהשוואה זו יש בעיה קטנה: למתיישבים האירופים שהגיעו לאזור לפני יותר מ–200 שנה (בין אם מרצון ובין אם גורשו לשם), לא היתה זיקה למקום, זאת בניגוד אלינו, שלנו יש זיקה בת 3,000 שנה לארץ ישראל. כמו כן, העוולות שחוו האבוריג'ינים והמאורים אינם בני השוואה ל"עוולות" שחוו הפלסטינים. למרות זאת, לא נקטו ילידי המקום בפעולות טרור על מנת להתנגד למהלכי המתיישבים האירופים כלפיהם. אני ממליץ ללוי לבדוק גם את מדיניות ההגירה של מדינות אלו, ולהשוותה למדיניות ההגירה הישראלית. צפויות לו מספר הפתעות. ובעתיד, כשיגיע שוב לארה"ב, שיסע לשתי מדינות דקוטה (יחד עם רוג'ר ווטרס), ויבדוק את העוולות שסבלו ילידי המקום מאז שהגיע לצפון אמריקה המתיישב האירופי הראשון.

גרשון פלג (פינקוביץ'), הרצליה

איך מטפלים באסון טבע

המשבר ב"טבע" הוא תוצאה של כשל ניהולי חמור של מנהליה בעבר. באסון טבע, קודם כל דואגים לקיום של האנשים המעורבים. שביתות, חסימות, איומים, דיונים טלוויזיוניים, ישיבות אינסופיות, פוליטיזציה, טלפון קבצני להנהלת החברה וסגירת נתב"ג — אלה פעולות יח"צניות שלא יקלו על המפוטרים ולא יחלצו את "טבע" מהמשבר העסקי העמוק. השבתת המשק תגרום לנזקים נוספים ותרתיע חברות גלובליות ויזמים מלהשקיע בישראל.

מה נדרש לעשות? פעולה פרואקטיבית משולבת: הבטחת המשך תעסוקה למפוטרים, והשבת השקעות מכספי משלם המסים. לטובת אלפי מפוטרי "טבע" יש להקים מיידית משרד תעסוקה שיכוון את המפוטרים לאלפי המשרות הנדרשות בתעשייה הישראלית לסוגיה, שצמאה לכוח אדם. במקביל על הממשלה, ובעיקר משרד האוצר, לתבוע את החזר השקעות הענק בחברה, כמתחייב חוזית, על ידי העברת נכסים של "טבע" לבעלות ממשלתית זמנית או שווי בעלות. משרד האוצר צריך לפעול במהירות ובנחישות. פוסטים בפייסבוק, ציוצים בטוויטר או ברברת של מומחי פאנלים־לרגע בתקשורת לא יפתרו את המשבר.

דני אבן־חן, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true