${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רימון מצאתי | מכתבים למערכת 24.12.2017

תגובות

רימון מצאתי

בתגובה על "להרחיק את חב"ד" מאת רם פרומן ("הארץ", 18.12)

גם אני, כמו ד"ר רם פרומן, חילוני למהדרין. יליד קיבוץ יגור, וללא כל רקע דתי או מסורתי. עם זאת, אני מוקיר ומעריך מאוד את מפעליה ואת פעולותיה של תנועת חב"ד לקירוב חילונים כמוני למסורת היהדות. אני משתדל לפנות מזמני המצומצם למפגשי תורה ומסורת שהם מקיימים, ולהשתתף באירועים חגיגיים של "מעגל השנה" היהודית. אני מעריץ במיוחד את המפעל הענק של ה"שלוחים" ובתי חב"ד בכל רחבי העולם.

בשנים האחרונות ביקרנו, רעייתי חנה ואנוכי, בסלוניקי, בבלגרד, בהודו ובדרום אמריקה. בכל המקומות הללו אירחו אותנו ה"שלוחים" המקומיים בסבר פנים יפות, וקיבלו אותנו בלב פתוח ללא בקשת תמורה או ניסיונות של "החזרה בתשובה". ביקורים בבתי חב"ד ברחבי העולם הם בעיני רכיב חשוב ביותר במסעות בארצות השונות (רק במצרים לא מצאנו, לצערנו, בית חב"ד פעיל). לא עולה בדעתי לעבור בנתב"ג ולא להתעכב ליד דוכן חב"ד באולם היציאה ולהצטייד שם בחומרי קריאה מענייני דיומא ומפרשת השבוע, המוענקים חינם לכל דורש.

למותר לציין שיש לי גם ביקורת וטענות לא מעטות נגד מנהגים מסוימים של תנועת חב"ד. אולם אסור לדעתי לנקוט בגישה של "להרחיק את חב"ד". אדרבא, הגישה ההפוכה היא הנכונה. לטעמי האישי, עדיף ללכת בדרכו של רבי מאיר, שהיה מגדולי חכמי התלמוד. רבי מאיר היה תלמידו של רבי אלישע בן אבויה (שהתפקר ו"קיצץ בנטיעות" והתפרסם בכינוי הגנאי "אחר"). וכאשר תמהו חכמים על מנהגו זה של רבי מאיר, נענו במשפט קצר ומופלא אותו אימצתי אישית בגישתי למסורת וליהדות: "רימון מצאתי — תוכו אכלתי, קליפתו זרקתי". ואידך זיל גמור.

ד"ר יהודה שנהב, תל אביב

היענות מחפירה

בתגובה על "הקואליציה מקדמת עונש מוות למחבלים; כחלון צפוי לתמוך" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 18.12)

הצעת חוק עונש מוות למחבלים, שמקדמת ישראל ביתנו, משייכת אותנו למשטרים אפלים. האם בישראל ביתנו חושבים שעונש מוות ירתיע מחבלים מלתת נפשם למען רעיונותיהם? האם לא ראינו די מחבלים מתאבדים? עונש מוות למחבלים צריך לעורר טלטלה עזה בארצנו. וזאת עוד מעבר ל"צידוק" שהוא יפתח לאויבינו להוציא להורג בדם קר את חיילינו/אזרחינו שיפלו לידיהם.

טוב עשו בתי המשפט הצבאיים, כשלא מימשו עד היום את האופציה לעונש מוות. מפחיד לחשוב שבתי משפט אזרחיים יקבלו מעתה אפשרות למימוש חוק כזה. הדם שיישפך בעקבות הצעת החוק, אם תמומש, יכתים, לדעתי, גם את ידי אזרחי המדינה שאינם רוצים לתת יד לצעד זה. האם בנימין נתניהו היה שקול דיו בהצהירו על תמיכתו בעונש מוות למחבלים?

היענות ראשי מפלגות הקואליציה לתמיכה בחוק זה היא מחפירה. לאן הגענו? האם שיקולים קואליציוניים קודמים לכל שיקול דעת מוסרי? היכן אותו יחיד שירים אצבע נגד סדום הרשעה?

מוטב שההנהגה תתעשת ותפתח בצעדים להסדר מדיני עם הפלסטינים. לא מוכרחים שלום אם באמת הקרקע עדיין לא בשלה לכך. אבל הסדר של "חיה ותן לחיות" חייב להיות, ובהקדם.

נעמי שני, נס ציונה

גם להם היה רע

בתגובה על המכתב למערכת מאת אדם קלר, "אין גזירה שווה" ("הארץ", 21.12)

אין צורך לוותר על הציונות כדי להעמיד זו מול זו את הטענות של יהודי ארצות ערב והפלסטינים. אלא אם אדם קלר מאמין למעשייה שמצבם של היהודים במדינות הערביות היה אידיאלי עד שהוקמה מדינת ישראל. נכון שמאות שנים חלמנו והתפללנו לחזור לארץ ישראל, אבל כך עשו גם יהודי גרמניה, פולין ורוסיה. והיו ממשיכים לעשות זאת עוד מאות שנים, אלמלא האנטישמים הפכו את חייהם לבלתי אפשריים. יהודי ארצות ערב היו ציונים מאותה הסיבה שהרצל היה ציוני — הדיכוי והרדיפות האכזריות נגד היהודים.

הצד הערבי תובע מעמד מיוחד לפליטים הפלסטינים, שהם היחידים מבין מיליוני פליטים ועקורים בעולם שלא שואפים לחיים טובים יותר אלא תובעים לחזור בדיוק למקומות שאותם נאלצו לעזוב, בגלל מלחמה שהם עצמם רצו בה. וזאת רק מפני שמולם עומדים יהודים.

ד"ר אברהם ארביב, נס ציונה

החיים מורכבים

בתגובה על "חיבקו את שרלו, ועכשיו יזרקו" מאת נוה דרומי ("הארץ", 19.12)

אני מציעה הפגנה חדשה: בעד המורכבות. בעד חשיבה מורכבת, בעד ההכרה שאנשים מורכבים, בעד ההבנה שדעות מורכבות.

מאמרה של נוה דרומי על הרב יובל שרלו והשתתפותו בהפגנה ברוטשילד הוא ההפך ממורכבות, רווי סיסמאות ואמירות סתמיות. אין בו טיפת הבנה שאדם יכול להאמין בעת ובעונה אחת גם בחלק מהדעות שהימין ניכס לעצמו, וגם בחלק מהעקרונות שהשמאל דוגל בהם. יש נושאים שאינם שייכים לימין או שמאל אלא ליושר, הגינות ודברי אלוקים חיים.

שרי לרנר־הורוביץ, ירושלים

פשרה טרמינולוגית

יש אומרים "שטחים כבושים" ויש אומרים שטחים משוחררים. ואני אומר שאין ספק שמדובר בשטחים שהיו נחלת אבותינו ולכן ניתן לראותם כמשוחררים, אבל בטוח לגמרי שהעם היושב בשטחים אלה נמצא תחת כיבוש. לכן השטח אולי משוחרר, אך העם היושב בו נמצא תחת כיבוש.

יש אומרים שכל פיגוע נגדנו הוא מעשה טרור, ואחרים אומרים שמדובר בפעילות לגיטימית של עם הנמצא תחת כיבוש.

ואני אומר, שירי על מחלקת צנחנים לא דומה להטלת פצצה לתוך גן ילדים. נגד שניהם יש לפעול באותה רמה של נחישות, אבל הראשון הוא לדעתי אקט מלחמתי שניתן להבין, והשני טרור לכל דבר ועניין.

עמנואל שטראוס, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#