טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אגדת מוריד הגשם | מכתבים למערכת 28.12.2017

תגובות

אגדת מוריד הגשם

בתגובה על "מי צריך התפלה כשיש תפילה" ("הארץ", 24.12)

אגדה חקלאית־דרומית־קיבוצית מספרת כי אי שם, באחת משנות ה–60 של המאה ה–20, הלך והתברר בדצמבר, כי באותו החורף מדיניות הגשמים ואפילו הממטרים של השוכן במרומים היא קפוצה וקמצנית ביותר. במלים אחרות, שנה שחונה או בצורת.

כיוון שכך פנו חברי קיבוץ חפץ חיים, שהשתייך אז לזרם ההתיישבות של פועלי אגודת ישראל (היה היו חרדים חקלאים אי אז בימים), אל שכניהם מקיבוץ יבנה, מזרם הקיבוץ הדתי (בני עקיבא של אז, שהיו בעצם שמוצניקים חובשי כיפות), והציעו כי יסעו ביחד להתפלל תפילת מוריד הגשם במירון על קברו של רשב"י, בבחינת "משיב הרוח ומוריד הגשם", שאמנם נאמרת בשמיני עצרת בתום חג הסוכות, אך אפשר גם בתום חנוכה, תירצו החרדים.

חברי יבנה, שהיו דתיים אמנם, אך לא האמינו כי יש ביכולת תפילתם לשנות את רצון השוכן במרומים, דחו בשה"י פה"י את הפנייה. "חכו, המתינו עוד שבוע־שבועיים", השיבו לחברי חפץ חיים, "אולי יחוס וימטיר עלינו". ניסו לדחוק ולדחות, אך לבסוף נענו וחברו לחרדים ויסעו ויחנו במירון ויתפללו בכוונה רבה ובתחינה ובבקשה כי יחוס יהוה עליהם ועל יבוליהם.

ואכן, כאשר שבו דרומה וחצו את קו גדרה התברר כי התפילה נשאה ברכה: גשם נדבות וזלעפות ירד על קבוצת יבנה, ואף לא טיפה אחת על שדות חפץ חיים.

הלקח? להתפלל במירון ולא בכותל. אתה הבנת את זה אורי (אריאל)?

יאיר ברק, רמת גן

מה נאמר אנו, מהנדסי ומומחי ההתפלה, אם אחרי התפילות אמנם ירד גשם? אנה נוליך את חרפתנו?

יעקב מעוז, מהנדס התפלה, רחובות

ואולי "לא היה כלום"?

בתגובה על "נתניהו: אז יהיו המלצות, אז מה? רובן מושלכות לפח" מאת חיים לוינסון ("הארץ", 20.12)

רבים וטובים רואים כיום במשטרה ובמפכ"ל אנשי חוק, המנהלים את חקירת ראש הממשלה והסובבים אותו באופן מקצועי ואמין. ההתקפות חסרות הרסן עליהם מצד ראש הממשלה אף מגבירות את אמינות המשטרה בעיני הציבור, המצפה לפרסום ההמלצות.

האם עולה על הדעת האפשרות, שבסופה של המהומה יגיעו החוקרים למסקנה ש"לא היה כלום"? האמון ההולך וגובר בחוקרי המשטרה, במפכ"ל וביתר שומרי הסף לא ישאיר מקום להרהור ולערעור על חפותם של ראש הממשלה ומקורביו. ייתכן שהכל יסתיים בקול דממה דקה עם "מכה קלה בכנף" — אולי תהיה זו בעיה באסתטיקה, אך הכל בגבולות האתיקה של הפוליטיקה.

עדנה ענבר, ירושלים

וכשהמושבים יקלטו

בתגובה על "כשקיבוצים יקלטו פליטים" מאת רון חכלילי ("הארץ", 22.12)

אני קורא את מאמריו של רון כחלילי כחידת היגיון. תמיד מנסה למצוא מה הוא רוצה להביע. במאמרו "כשקיבוצים יקלטו פליטים" מצאתי את התשובה בקלות: "המהפכה המזרחית שאינשללה עוד תגיע". עכשיו הכל ברור. כשהקיבוצים יקלטו פליטים תתרחש "מהפכה". ראש הממשלה יהיה מזרחי, כך גם שרת התרבות, השרה לשוויון חברתי, שר האוצר, יו"ר הקואליציה ועוד. האשכנזים יתנצלו בפני יוצאי עיראק ומרוקו על שהעלו אותם לישראל הענייה אחרי קום המדינה, ניתקו אותם מסיר הבשר בארצות מוצאם, נתנו לרבים מהם בית קטן מדי במושב בפריפריה, סיפקו להם הדרכה ותצרוכת חקלאית במשך שנים רבות, ואחרי כל זה כתבו נרטיב על הקמת המדינה ולמזרחים לא הקצו בו מקום מרכזי.

עם כל ההיגיון במאמר, לא הבנתי מדוע קושר כחלילי את בעיית הפליטים שריכזה ממשלת נתניהו בתל אביב דווקא לקיבוצים. פוטנציאל הקליטה של פליטים במושבים ובערים גדול בהרבה.

ד"ר ארנון גולן, קרית אונו

על גיליוטינה וארון

בתגובה על "הנשיא ריבלין: מיצג הגיליוטינה בהפגנה בת"א — הסתה ברורה" מאת יהונתן ליס ויהושע (ג'וש) בריינר ("הארץ", 25.12)

נראה לי כי אין בנמצא אדם שיכול ללמד סניגוריה על ההנפה הזדונית והאווילית של גיליוטינה בהפגנה במוצ"ש בתל אביב. אני מקווה שמשטרת ישראל תדע לעמוד על האיש ועל שולחיו. לא מפליא גם שעל מסר שטני זה נפלו כמוצאי שלל רב כל קוראי דף המסרים שמקורו ברחוב בלפור בירושלים או בדירת הנופש בקיסריה, והם עלו על כל במה וגינו בלשון חריפה ביותר את המעשה ואת עושהו — ובצדק.

יחד עם זאת, היה מאוד מעניין לשמוע את דעתם של כל מלחכי הפינכה האלה — ובראשם שולחם — על הפגנה מהעבר הרחוק נגד ראש ממשלה מכהן בצומת רעננה, שבה נישאו ארון קבורה וחבל תלייה, או על הפגנה אחרת, בכיכר ציון בירושלים, שבה נישאו נאומים חוצבי להבות ממרפסת כשמול הנואמים מצויר אותו ראש ממשלה במדים נאציים (וחשוב לציין שחלק מהנואמים נטשו מיד את המקום, בראותם לאן מובילה הפגנה זו). היה מעניין גם לשמוע את דעתם על יוזם ומנהיג אותן הפגנות.

ישראל ברזלי, ירושלים

בסבך הנרטיבים

בסכסוך בין ישראל לפלסטינים הפשרה העיקרית הנדרשת בין הצדדים היא לא טריטוריאלית, לא על זכות השיבה ולא על סטטוס ירושלים. המלחמה היא מלחמה של נרטיבים.

בכל מלחמה כל צד משוכנע שהנרטיב שלו צודק ושל האויב מזויף. הצד החזק לא תמיד מנצח מול הנרטיב החזק. כך הרומאים והיוונים, בריטניה וצרפת, איבדו אימפריות לשבטים מזוינים בכלי נשק פרימיטיבי, כי הללו נלחמו על אדמות שעליהן נולדו וחיו ולמען עצמאותם. בסכסוך בין העם היהודי לעם הפלסטיני על שליטה ב"פלסטין" או ב"ארץ ישראל הגדולה", שני הנרטיבים צודקים וחזקים מאוד. מי ינצח במלחמה של "הכל או כלום"? האם באמת רוצים אנחנו לבחון את התוצאה, או שנחליט שיש די מקום לשני עמים עם שני נרטיבים לגיטימיים?

ג'רר גדיש, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#