טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנגדות ה"ימין" | מכתבים למערכת 29.12.2017

תגובות

התנגדות ה"ימין"

בתגובה על "לשכת נתניהו פנתה לח"כים, כדי שלא יפגינו נגד שחיתות שלטונית מחר בירושלים" מאת חיים לוינסון ("הארץ", 22.12)

כל ימי הצבעתי למחנה הימין, אך תמיד מחיתי נגד השחיתות השלטונית. השתתפתי בהפגנות עם קבוצת חילונים ימנים נגד ההתנתקות, שנולדה בחטא בגלל השחיתות של שרון, לא פגשתי באותן הפגנות את מי שמכנים עצמם היום ימנים, חברי כנסת מהליכוד וכו'.

היום אני משתתפת בהפגנות בפתח תקוה ובשדרות ברוטשילד בתל אביב, וצורמת לי העובדה ש"הימין" שאיננו באמת ימין מנסה להפוך את המחאה למחאה של השמאל. לא כך הוא. אני פוגשת בהפגנה אנשים מכל הקשת הפוליטית, צעירים, מבוגרים, שקצה נפשם בשלטון המבוסס על הון־שלטון בכל תחומי חיינו. ראש ממשלה בחקירות, שרים, ראשי ערים, מונופולים. הגיע הזמן לנקות את האורוות אחרת אין לנו קיום כאן.

נעמי גרינבלט, הוד השרון

שלב הד־נ־א

בתגובה על "כפייה חילונית בכסות של ליברליזם" מאת ישראל כהן ("הארץ", 26.12)

ההשוואה של ישראל כהן בין תקנון מפלגת אגודת ישראל, שמונע מנשים להיבחר לרשימתה, לבין "מזרחים בדגל התורה" — פועלת נגד עמדתו שלו.

ידמיין נא כהן, שבחוקת דגל התורה יופיע סעיף המונע מאלה שדמם מזרחי לרוץ ברשימה לכנסת. או אולי, אם אין דוגמה זו מרתיחת דם דיה בעיניו, ידמיין שמחר תוקם "מפלגת האופרה", שבמסגרת מאמציה "למגר את ההשפעה המשחיתה של בני עדות המזרח על תרבות המדינה" תחייב את מי שירצה לרוץ במסגרתה לעבור בדיקות ד־נ־א, שיוכיחו את טוהר הדם האשכנזי שלו. הניסיון של כהן להגן על עמדתו באמצעות השוואתה לעמדה כה בלתי ניתנת להגנה הוא אבסורד — אלא אם ירצה לטעון, שזו זכותם של חברי מפלגת האופרה להגן על צביונם התרבותי.

אם הציבור של אגודת ישראל לא מעוניין שייצגוהו נשים, שלא יבחר בהן. הניסיון להעביר חוק שימנע זאת מלכתחילה הוא אנטי־דמוקרטי בעליל, ועמנו מכיר היטב את גורלן של דמוקרטיות שלא מתגוננות מול כוחות כאלה בקרבן.

הדר הלוי פלבר, שוהם

טיעון מסוכן

בתגובה על "רק ביבי יכול" מאת מנחם בן ("הארץ", 24.12)

זו אינה הפעם הראשונה שאני תוהה למקרא מאמר של מנחם בן ומתלבט אם להגיב ולנסות טיפה להגן על שם כשלי. אלא שהמאמר האחרון, "רק ביבי יכול", גדש את הסאה וחובה על כל בר דעת להגיב על הדברים.

המאמר מתנשא, וולגרי ("ישראל כץ, נניח. סתאאם, סתאאם בדיחת זוועה"), סקסיסטי ("בנוכחות שרה החביבה והקורנת", "שנראתה לי אז כלוקה באנורקסיה כלשהי") ועוד טוען, "נראה לכם שבא לטראמפ על מנהיג ישראלי אחר?" זו שאלה רצינית? הייתי מצפה ממבקר ספרות מכובד שיביא טיעונים קצת יותר רציניים מדוע כן ביבי. ובאשר לטיעון המרכזי במאמרו, שלא היועץ המשפטי, לא בג"ץ, לא הציבור ולא התקשורת לא יוכלו לקבוע את גורלו של ביבי, זהו טיעון אווילי ומסוכן המקרב אותנו לאופן שבו מנהיגים נוסח ארדואן, פוטין וגרועים מהם במדינות טוטליטריות מעגנים את שליטתם בתמיכת המפלגה והפרלמנט — ואם יש בעיה משנים את החוק.

אני שמח ש"הארץ" נותן במה לכותבים מכל גוני הקשת הפוליטית ולנצח נתלבט כדברי ספר משלי: "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה" או "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו".

אשר בן, מושב דבורה

הצעת ייעול

"הנשיא ריבלין: מיצג הגיליוטינה בהפגנה בת"א — הסתה ברורה" מאת יהונתן ליס ויהושע (ג'וש) בריינר ("הארץ", 25.12)

מובנת לי ההסתה של מפלגות הימין נגד האמן שהפגין עם דגם גיליוטינה בידו, אבל לא מובנת לי ההצטדקות הגלובלית של כל היתר.

הגיליוטינה איננה מכשיר התנקשות, אלא מכשיר המוציא לפועל בצורה "הכי הומנית" את ההחלטות החוקיות של השלטון להנהיג ענישה שאין ממנה חזרה. מושחתי הממשלה והכנסת, שבימים אלה בדיוק לא מתביישים להתחיל בהליכי חקיקת עונש מוות לאזרחים ולהטיף לעונש המבעית מכל, פשוט קיבלו הצעה למכשיר שיישם את החוק שהם עומדים להעביר.

מדוע אזרח, שהלך צעד אחד קדימה והציע מכשיר חוקי שיכול להיות מתופעל רק על ידי השלטון ולא על ידי מתנקש בודד — מדוע אזרח זה מוקע, ולא מוקע שר הביטחון? או שמא התבלבלתי גם אני, וברור לכולם שקריאה פומבית לשינוי חוק עונש מוות נגזרת רק לפי שייכות לגזע; שקריאה לשינוי אבחנות שחיתות נגזרת רק לפי שייכות למפלגה; ושהסתה מוכללת על עשרות אלפי אנשים, רק בגלל אי הבנה או הסכמה עם מפגין בודד.

עמרם זהבי, הדר־עם

נזק היקפי

כשקורית תאונה קטלנית נוהגת המשטרה לסגור את קטע הכביש באופן מלא או חלקי ולהזמין למקום חוקרים. הגעתם לוקחת זמן וגם עבודתם נמשכת זמן. בינתיים הכביש סגור ולרוב נוצר פקק תנועה, ומאות או אלפי אנשים מתעכבים; לרבים נגרם נזק. נקלעתי פעם לפקק כזה בכביש 2, ועוכבתי למשך כשעתיים.

לדעתי, אין אינטרס ציבורי חזק לרדת במדויק לחקר הסיבות של כל תאונה, גם אם היא קטלנית. יש בדבר אינטרס לחברות הביטוח ויש אינטרס למצות את הדין עם האשמים, אם יש כאלה. אך אלה אינם מצדיקים עיכוב כלי רכב רבים לזמן ממושך. בקשתי היא שהמפכ״ל יורה, כי במקרים של תאונות דרכים, המשימה הראשונה של המשטרה תהיה לדאוג לנפגעים, ואחר כך לפינוי כלי הרכב ופתיחת הכביש לתנועה. מניסיוני בארה״ב התרשמתי שכך נוהגת שם משטרת התנועה.

מיכאל רובינוביץ, חיפה

בחסות האפלה

בתגובה על "הח"כים התכנסו לדיון לילי בחוק להגבלת המלצות המשטרה" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 26.12)

כמה מתאים לדון בחוק כזה בלילה. רצוי גם באורות כבויים כדי לא לחשוף את פני המשתתפים. ואם כבר חוק כזה — למה להפלות לרעה אזרחים מהשורה? החילו את החוק על כל תושבי ישראל והשטחים הכבושים ויבוא לציון גואל.

עמי רוגב, מכבים מודיעין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#