טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדרת החיים, לא המוות

תגובות

בתגובה על המכתב למערכת של רֹני יבין, "מה אידיאלי בעיניך" ("הארץ", 19.12)

בהמשך למכתבה של רֹני יבין, ברצוני להתייחס לאיגרת של מנכ"ל משרד החינוך מ–1.11.2017 על דמות הבוגר הראוי. ציטוט דבריו של אלברט איינשטיין חשוב בימינו כמו בעבר: "מטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות — במחשבה ובמעשה — ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית". המדע והאמנות נועדו לשרת את החברה מעבר לתרומתם ליוצריהם.

אין צורך להכביר מלים על החשיבות בהעברת המורשת התרבותית מדור לדור. האדרת שמו של חוקר מדעי, גם אם מת בגיל צעיר, ממחלה או בקרב, איננה מאדירה את המוות אלא את פעילותו כחוקר. בכל מקרה, תמיד היו ותמיד יהיו גם אנשים חיים, הפועלים כמופת לבני הנעורים. יוצרים רבים זוכים להכרה בחייהם. לעתים, ההכרה באה רק לאחר מותם מסיבות שונות. ככל שהמדע מתקדם, כן הוא מסתמך על יריעה נרחבה יותר של ידע קודם. זהו סוד כוחו של המדע האנושי.

המסר החינוכי הוא בהגשמת שלוש מטרות: ידע, מצוינות וערכים. ערכים יכולים להתבטא במגוון דרכים, למשל, בהתנדבות לנזקקים או בהוראה של תלמידים הסובלים מלקויות. הכיוון המסוים של פעילות ערכית משתנה עם הזמן, ותלוי גם ביכולות של המתנדב. במדינת הגירה, כמו ישראל, יש צרכים שאינם משתנים, ובהם קליטת המהגרים בלשון המקום. עוד בזמן שאני הייתי תלמידת תיכון עברנו קורס קצר בהוראת עברית, על מנת שנוכל לפעול עם מי שנקראו אז "ילדי טהרן", דהיינו, תלמידים שעלו ממזרח אירופה דרך טהרן. לפני קום המדינה, חלק גדול מהתנדבות של בני הנוער היה בכוחות הביטחון — הצבא הבריטי, ההגנה או האצ"ל והלח"י. אין בזה כל קשר ל"פולחן מתים", ואין לראות בכך שלילה של האפשרות לחיי שכנות ושלום.

פרופ' מרים בן פרץ, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#