טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כצנחן אל צנחן | מכתבים למערכת 3.1.2018

תגובות

כצנחן אל צנחן

בתגובה על "לותר? השתגעתם?" מאת יואל בן־נון ("הארץ", 29.12)

היות ונקראתי, כצנחן לשעבר, על ידי יואל בן־נון ללמוד היסטוריה (לדעתו אם אני תומך במתווה הכותל אינני יודע אותה) עברתי על כמה פרקים בהיסטוריה של עם ישראל וחיפשתי את האחדות והשיתוף. הסתבר לי, שההיסטוריה שלנו (הרבה לפני מרטין לותר) רצופה מחלוקות, פילוגים, חילוקי דעות ואף מלחמות. די אם נסתכל במחלוקות בתקופת יציאת מצרים, מחלוקות דוד ושאול, החלוקה בין ממלכות ישראל ויהודה, המלחמות בין הפלגים בתקופת המרד הגדול, המספר הרב של משיחים למיניהם (כשהאחרון בהם הרבי מלובביץ'), המחלוקת בין חסידים למתנגדים, הנמשכת עד היום, המאבק בין חצרות הרבנים השונים ודברי הבלע והגידופים שהמטירו וממטירים רבנים שונים על החילונים.

הרב אליוט קוסגרוב מדבר על העיקרון של רפורמה ומרטין לותר משמש לו כדוגמה. צריך להפריד רעיון ובין תוצאותיו ההיסטוריות; העובדה שאנשים ניצלו לרעה רעיון מסוים לא בהכרח פוסלת אותו. מלחמות הדת באירופה התחוללו, בין היתר, משום שהכנסייה הקתולית לא רצתה לוותר על מעמדה.

דוד בן־גוריון לא העלה על דעתו את המצב שנוצר במדינת ישראל: שלטי הפרדה בין גברים לנשים בבית שמש, הדרת נשים בצורה בוטה וגסה, שימוש לרעה בסמכות משרד החינוך. הפרדת הדת מהמדינה אינה פילוג ממוסד של הדת, מטרתה להוציא את השפעתם של גורמים דתיים ממערכות ממלכתיות ויפה שעה אחת קודם.

לאור מה שמתרחש בשנים האחרונות במדינת ישראל בכלל ובירושלים בפרט, לא נראה לי שלמען זה נלחמנו.

עפר פדה, חיפה

ההשוואה בין היהדות לנצרות מאוד מטעה. ביהדות לעולם לא היה אפיפיור ותמיד היו זרמים מתחרים. בסוף ימי בית שני היו פרושים, צדוקים ואיסיים ובין הפרושים היו הלל ושמאי. גם היום בארץ ההבדלים בין החרדים לדתיים הלאומיים הם אדירים, והמצב בארה"ב דומה. לא ייתכן שמדינת ישראל לא תכיר בזרם הגדול ביותר בקהילה היהודית בארה"ב.

ד"ר רפאל פרנקל, בית העמק

הם כן על הגדרות

בתגובה על "הדתיים לא על הגדרות" מאת שוקי פרידמן ("הארץ", 31.12)

למרות שאחוז החילונים והמסורתיים גבוה משמעותית מאחוז הדתיים, מה שקובע איזה החלטות תקבל הממשלה בנושאי דת ומדינה אינו מתייחס לכך. החלטות מתקבלות על פי זהות הלוחץ. ואצלנו לצערנו המפלגות החרדיות כולן הן המשפיעות בשאלה אילו חוקים הקשורים לדת ומדינה יתקבלו.

אלו מפלגות שלאורך כל שנות המדינה לוחצות וסוחטות חוקים ותקציבים. כרגע יש לנו ראש ממשלה לחיץ שמעדיף לשמר את הקואליציה. כתוצאה מכך, הצליחו החרדים לפגוע בעבודות הרכבת החיוניות בשבת. כך נולד חוק המרכולים. בלחצם נמנעת מהרוב החילוני במדינה תחבורה ציבורית בשבתות.

כמו כן, שוקי פרידמן במאמרו מזלזל במסרים הדתיים הניתנים לילדי הגן ובתי הספר — מסרים אשר מקוממים הורים חילונים רבים, הרואים בהם שטיפת מוח הנוגדת את ערכיהם החילוניים והליברליים. קל לטעת בגילאים אלה מסרים, ואת זה עושה במרץ רב מערכת החינוך שתחת שליטתו של שר החינוך בנט.

אנחנו החילונים רואים ומבינים את מה שבמאמרו ניסה פרידמן לייפות ולהמעיט בערכו.

ליאורה מור, תל אביב

תתמודדו עם האסון

בתגובה על "לצאת מהפוסט־טראומה" מאת ישראל הראל ("הארץ", 29.12)

שוב חוזר ישראל הראל על הביטוי החביב על אנשי ימין רבים: "אסון אוסלו". שוב מנסים לעבוד עלינו בעיניים.

משטר הימין נמצא אתנו כבר יותר מ–40 שנה. אילו הסכמי אוסלו כל כך אסוניים, למה הם לא חיסלו אותם מיד כשתפסו את השלטון? למה לא צדו וזרקו את כל "40 אלף המחבלים" שלפי הראל באו בעקבות ההסכם? אם מדברים על הרוגים, למי צריך לייחס את הפלישה ללבנון ב–82' אם לא לליכוד? ומי הוציא את הצבא לאזור הביטחון? זה היה רבין. ומי הוציא את צה"ל לגמרי מלבנון? זה היה ברק. כנ"ל בקשר לפינוי גוש קטיף, או "הגירוש" כמו שמכנים אותו בימין; אם הוא היה שגיאה כל כך איומה, למה שלטון הליכוד לא כבש חבל ארץ זה מחדש? התשובה היא שהליכוד נהנה מההישגים של הממשלות האחרות.

תפסיקו לבלף. תבדקו מי היה זה ששיחרר אלפי מחבלים שהמשיכו לרצוח, מי פתח את מנהרות הכותל, מה שהוביל להרג חיילים. נדמה לי שזה היה ביבי. פעם תגידו את האמת. המלחמה שלכם להחזיק בשטחים איננה מסיבות ביטחוניות אלא רק מסיבות דתיות, אחרת לא הייתם דוחים את "הסכם לונדון" להעביר את השליטה בשטח חזרה לירדנים. זה היה מקנה לנו שקט ופתרון לבעיה. בבקשה תגלו לנו את התוכניות שלכם להמשך: כיבוש ירדן (שתי גדות) ושליחת בני הארץ הזאת לחפש מחבלים ברחובות רבת עמון. זה העתיד אליו אנשי הימין מובילים.

אהוד רייס, יד מרדכי

לב אחוז געגועים

בתגובה על "עלובי החיים של המאה ה–21" מאת אנטולי קזצ'ין ("הארץ", 29.12)

קראתי בריגוש ובאמפתיה את מאמרו של אנטולי קזצ'ין. הדברים שיצאו מלב אוהב, דואב ואחוז געגועים, כתובים כספרות יפה, כנה ומפוכחת ובכך נוגעים בנימי נפשו של הקורא.

רפאל לויט, עו"ד, גבעתיים

תמיד צריך

בתקשורת פורסם, כי בנימין נתניהו נתן מתנה (על חשבוננו, כמובן) למדינת האי נאורו (כ–12 אלף תושבים), כתודה על התמיכה העקבית של המדינה החשובה הזאת במדינת ישראל. כמה אירוני, שהמתנה היתה מתקן לטיהור שפכים (וסירחון).

ד"ר מיכאל נויברגר, נורדיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#