${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תשרת אותם | מכתבים למערכת 4.1.2018

תגובות

אל תשרת אותם

בתגובה על "כשקיבוצים יקלטו פליטים" מאת רון כחלילי ("הארץ", 22.12)

ביום שבו הטייקונים המזרחים יצחק תשובה, צדיק בינו וקובי מימון וחצרות הרבנים עתירות המזומנים בדרום יתנו מהונם המופלג לאחיהם ואחיותיהם בדרום תל אביב, כדי להקל על מצוקתם, אנחנו, רון כחלילי, האשכנזים בתל אביב, ברחביה ובקיבוצים, נוותר על נחלותינו הרביעיות והחמישיות, נפתח את שערינו הנעולים ונקלוט את הפליטים. מה אתה אומר, עשינו עסק? כפי שיודע כחלילי היטב, דמגוגיה רעשנית אפשר להפנות לשני הכיוונים. ברוב המקרים היא לא מועילה, ובדרך כלל מזיקה.

הפליטים האפריקאים ברחו מזוועות מלחמה וממצוקות קיום קשות והגיעו אלינו. ממשלת ישראל, שבראשה בנימין נתניהו, בחרה להסיע אותם לדרום תל אביב ולעצום עיניים. לא חסרים פתרונות, ורובם גם נכתבו בעיתון זה, אך הממשלה הנוכחית, שלא בוחלת בשום הזדמנות לנצל מצוקה אנושית למטרות פוליטיות, בחרה לפתור את העניין בדרך המשקפת יפה את אופן פעולתה גם בתחומים אחרים: אלימות וגזענות. גזענות, כי הם שחורים. אלימות, כי הם לא יהודים, ושחורים. דבריו של כחלילי רק משרתים את המגמות האלו. חבל.

טל קורז'ק, קיבוצניק, אשכנזי, תל־אביבי

כיעור עירוני

בתגובה על המכתב למערכת של לילך שניידר, "קצת ברייטקייט" ("הארץ", 28.12) ועל "חב"ד השתלטה על תל אביב" מאת רוגל אלפר (24.12)

כבר כמה שנים שאני עוברת מדי חנוכה ליד חנוכיות חב"ד המפוזרות בתל אביב וחושבת: איך הצליחו לעצב משהו כל כך מכוער? דווקא בחנוכה, חג שחביב אפילו על חילונים גמורים כמוני ושיש בו אלמנטים יפים של אורות וצבעים (ועוד זכורה לי תערוכה של חנוכיות לאורך ההיסטוריה שהוצגה בשעתו במוזיאון ישראל), הצליחו החב"דניקים באגרסיביות גם לכער את העיר וגם להפריע. השנה הגדילו עשות ותלו שלט אדום המזמין ילדים לפעילויות נושאות פרסים, והשמיעו מוזיקה ברמקול שהשתלטה על כל הצומת בן יהודה־שדרות בן גוריון. ממש מיסיונריות שנתמכת על ידי העירייה. ואחר כך עוד אומרים לנו "הדתה שמדתה".

ירדנה מרון, תל אביב

ואז בא הרב קוק

בתגובה על "לותר? השתגעתם?" מאת יואל בן־נון ("הארץ", 29.12)

הרב המתנחל יואל בן־נון נחשב למתון בקרב חבריו. אולי מתינותו כביכול היא המניע מאחורי קריאתו לאחדות בעם היהודי, אחדות שמשמעותה בעיניו לעמוד מאחורי חבריו האורתודוקסים המשיחיים. אחרת, הוא מזהיר, יקרה שוב האסון של בית שני ומרד בר כוכבא, או החורבן שהמיטו מלחמות הדת על אירופה הנוצרית. תנא דמסייע בידו הם מנהיגי התנועה הציונית מסוף המאה ה–19, שהטיפו, לדעתו, לשמירת קשר הדוק בין האורתודוקסיה לציונות. כאן הוא מסלף לחלוטין את הדברים.

המהפכה התרבותית בקרב יהודי מזרח אירופה החלה בשאיפה לשבור את חומות הגטו של יהדות ההלכה ולצאת למרחב. הביקורת של חלוצי הספרות העברית — יל"ג, סמולנסקין, מנדלי ואחרים — על החיים היהודיים היתה ארסית ונוקבת. כמותם כמעט כל אנשי הרוח, ובעקבותיהם גם המנהיגים המדיניים של התנועה הציונות, ראו בהקמת חברה חדשה את אחת המטרות החשובות, אם לא החשובה בהן. הזרם הדתי בציונות היה זניח וחסר השפעה. אז הגה אבי המשיחיות הדתית החדשה, הרב קוק, את הרעיון להסתפח אל היישוב החילוני ולהשתמש בו כסולם להגשמת המטרות שלו ושל חסידיו, שהיו רחוקות מאוד מאלה של היישוב היהודי על מחנותיו.

בדיעבד זה היה רעיון מוצלח ביותר, וראיה לכך היא עמדת הכוח שממנה מרשים לעצמם בן־נון וחבריו המתנחלים להטיף לחילונים, לרפורמים וכו' אחדות ואהבת ישראל תוך סילוף התהליך ההיסטורי.

יצחק מסינג, קרית אונו

לכל איש יש שם?

בתגובה על "האב השכול שלחם לשלום" מאת עופר אדרת ("הארץ", 29.12)

נדהמתי לקרוא את המשפט האחרון במדור "אחרי מות", שבו תואר בני גפן, האב השכול שהיה ממקימי פורום המשפחות השכולות: "גפן הותיר בת זוג (סינית, שאותה הכיר בטיול), בן, בת, חמישה נכדים וארבעה נינים". האשה הראשונה הישראלית מוזכרת בשמה, תמר, אבל בת הזוג הנוכחית מוגדרת, וגם זה רק בסוגריים, כסינית ש"הכיר בטיול". בואו ננסה לחשוב איך זה היה נשמע אם היה נכתב: "יהודיה שהכיר בטיול". והיכן העורך כשצריך אותו?

ענת שדל, תל אביב

לא בלימודים

לאחרונה אני מבקר בבתי ספר לצורך עבודתי, נכנס לכיתות בשעת השיעור ורואה את הקושי של המורים להשתלט על הכיתה. הדבר הבולט ביותר הוא הטלפון הנייד. אני שומע גערות חוזרות ונשנות של המורים, כמו הכנס את הטלפון לתיק, אחרים לך את המכשיר וכדומה. הפתרון ממש פשוט. על התלמידים להפקיד את הטלפון בהגיעם לבית הספר ועד תום יום הלימודים. צעד זה יוריד את המתח בין התלמידים למורים ויגביר את הקשב של התלמידים, לעצמם, למורים ולסביבה.

אבי הלוי, קרית אונו

כמו אבן על מדף

ישראלים רבים התוקפים את ראש הממשלה מוצאים לנכון לציין גם עד כמה הוא משכיל, בעל מנת משכל גבוהה, דובר רהוט ועוד. זה מזכיר לי את סבי, שביקש ממני פעם להסביר לו מה זו אנרגיה פוטנציאלית. לאחר ההסבר הוא פנה אלי בפנים קורנות: "אתה מתכוון לאבן על מדף. ככל שהאבן גדולה יותר האנרגיה הפוטנציאלית גדולה יותר".

על מדפי החיים מונחות אבנים בגדלים שונים, והצרה היא שכל זמן שלא מפילים אותן הן לא מפעילות מכונות ומנגנונים שונים. אמור מעכשיו: יש אנשים שהם כאבן על מדף, ורק אם נזיז אותם ממקומם אולי נטען אותם באנרגיה קינטית.

אלי טל, רעננה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#