בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טביעת אצבעותיה | מכתבים למערכת 8.1.2018

תגובות

טביעת אצבעותיה

בתגובה על "הנערה עהד תמימי מואשמת בחמישה מקרים של תקיפת חיילים, איומים, והסתה בפייסבוק" מאת יותם ברגר ("הארץ", 2.1)

גם לאחר שעהד תמימי תשוחרר מבית האסורים שאליו השליכו אותה פקידי העריץ הזר, ישראל לעולם לא תשתחרר מן הסטירה שהחטיפה ז'אן ד'ארק הפלסטינית למשטר הטרור. פרצופו הגרוטסקי של צבא הרובוטריקים, העסוק כבר יותר מחצי מאה ברדיפה אחרי ילדים עם רוגטקות ובהרג ילדות עדינות מראה, לא יצליח למחוק מעל לחיו את טביעת אצבעותיה.

החיילות והשוטרות ששמרו או ליוו או דחפו את עהד בארשת אטומה נראות כמי שמצויות במצב מתמיד של השתאות מצמיתה לנוכח המצב האנושי שבו הן לכודות. הן, מחנכיהן, הוריהן, ובעיקר שליטיהן לא יצליחו לשכוח את הילדה שעמדה בטי־שירט ובג'ינס, שיערה מתבדר ברוח, עיניה גלויות, ולימדה אותן מה זה אומר להיות אשה צעירה משוחררת. אין פירושו להתחפש לבריון קשקשים ולנהוג כמו הגולם מפראג. אשה צעירה משוחררת נלחמת על חירותה בידיים חשופות. את העלבון הזה לעולם לא ישכחו לה, ולא יסלחו.

פרופ' נורית פלד אלחנן, ירושלים

אל תגיד תנוחו

בתגובה על "הדתיים לא על הגדרות" מאת שוקי פרידמן ("הארץ", 31.12)

כותרת מאמרו של שוקי פרידמן היתה צריכה להיות: "הדתיים לא על הגדרות, הם כבר בחצר ובתוך הבית". אכן החילונים (עדיין) המגזר הגדול בחברה היהודית במדינה, אולם המשפט "תסתכלו מסביב ותראו גם אתם, 'הדתיים' לא זוממים להשתלט על המדינה מחר בבוקר", מקומם. לדאבוני, אני רואה תמונה הפוכה לחלוטין.

ד"ר פרידמן טוען שאיננו צועדים באון לקראת מדינת הלכה. איני רוצה להתפלפל ולהתווכח עם הסטטיסטיקה המוצגת במאמר, אולם העובדות הקטנות בשטח, בצבא, בכנסת, וכמובן גם בחיי היום־יום, מדברות בעד עצמן. רשימות של פסולי חיתון; קבורה של חייל שלא הוגדר כיהודי בשולי בית הקברות; הכשר מיותר לחלוטין של בד"ץ ההולך ומתפשט כאש בשדה קוצים; שנאת הזר; גזילת קרקעות מבדואים וערבים בישראל ובשטחים הכבושים; הסתה ללא מצרים של רבנים נגד הזר והשכן הערבי — זוהי היום היהדות הישראלית כפי שאני רואה אותה כחילוני. לא הייתי רוצה שילדי יחונכו על פיה.

בנוגע לספרי הלימוד ושטיפת המוח לפעוטות, ד"ר פרידמן מודה כי "יש מקומות שבהם נעשו טעויות, בכמה מקומות נוספים תכנים דתיים במובהק שולבו במכוון במערכת החינוך החילונית". סליחה, אלה אינן טעויות של פקיד במשרד החינוך, זוהי מדיניות מכוונת ופוגענית נגד הציבור החילוני. התקוממות ההורים והפוליטיקאים שד"ר פרידמן מגדירם כ"מיעוט קולני" היא במקום, והם מייצגים רבבות אם לא מאות אלפים. מדיניות הוגנת חייבת לאפשר לימוד אותם תכנים חיוניים שלא במסגרת אנכרוניסטית הנוגדת את ערכי המוסר והידע המדעי.

אגב, בסיום מבקש ד"ר פרידמן, "חילונים, תנוחו. הדתיים לא 'משתלטים על המדינה'". אם ננוח, ללא ספק, אשר יגורנו יבוא לנו, ובלשון העם — בגדול.

ד"ר יעקב ניר, רחובות

הניסויים חשובים

בתגובה על "לבעלי החיים מגיע שנשבור שתיקה" מאת אורן בן יוסף ("הארץ", 3.1)

אורן בן יוסף מעלה במאמרו שתי שאלות בנושא של ניסויים בהוראה: א. הצורך הבסיסי בקיומם של ניתוחי חיות על ידי סטודנטים. ב. התנהגות הסטודנטים בזמן הניסוי/ניתוח לאחר מות החיות.

הצורך בניסויים בהוראה נדון בפורומים רבים. ניסויים אלה מתקיימים במספר מסגרות, והשימוש בחיות לצורך הוראה מותר לפי החוק. זה נכון שהיום קיימות סימולציות מחשב, והיתרון החינוכי של ניתוח חיה בהוראת הביולוגיה באוניברסיטה הוא שאלה פתוחה, אך לדעת הח"מ, והרבה אחרים, חשיפת הסטודנט לעולם הנסתר של נפלאות האנטומיה היא חוויה בונה ועוזרת מאוד בהבנת הנושא. העמדת ניסוי כזה אינה משימה טריוויאלית, מרכז הקורס צריך להשיג שני אישורים, מוועדת ההוראה הפקולטית ומוועדת האתיקה לניסויים בבעלי חיים המוסדית.

בקשר להתנהגות הסטודנטים על יד שולחן הניתוחים: תופעות כפי שתוארו במאמר לא משקפות את גישתם של המורים לנושא הנלמד. במועצה לניסויים בבעלי חיים מעודדים גישה אתית ונכונה לבעלי החיים, שאינם חפץ ומגיע להם הכבוד. במקרים שסטודנטים מבקשים לא להשתמש בבעלי חיים, מדריכי הקורס יכולים לפעמים למצוא להם צורות לימוד אחרות, אבל יש להדגיש שניסויים בבעלי חיים הם חיוניים למחקר הביו־רפואי, והוראה מעשית בנושא זה חשובה למי שמתכנן עתיד בשטח.

פרופ' גון פינברג, יו"ר הפורום הבין אוניברסיטאי לקידום הרפואה

עברו רק 70 שנה

בתגובה על "נתניהו הורה לבחון תוכנית לגירוש בכוח של מבקשי מקלט מאפריקה" מאת נעה לנדאו ואילן ליאור ("הארץ", 4.1)

בני אדם שברחו ממלחמות רעב ועוני, מהרוע שיש בעולם. נשים, גברים, ילדים, צעירים ומבוגרים. אל תגרשו אותם. מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לאפשר להם לחיות כאן, שנתיים, חמש, אולי יותר. יש עבודה לכולם, מהצפון עד הדרום. שירותים, מסעדות, תיירות, חקלאות, בניין ועוד. הם רוצים לחזור הביתה למשפחה, לתרבות, לשפה — למולדתם. וחלקם יחזרו. מדינה שלמה יכולה להפגין חמלה. עברו 70 שנה, לא 700.

הילה המנחם הייט, ירושלים

נוקעת הנפש למשמע דבריהם של שרים וחברי כנסת על היחס למבקשי מקלט/מחפשי עבודה, ועל הדרך לטפל בהם בכוח הזרוע ולגרשם למדינות ששם עלולים הם לשלם בחייהם. האם כך נוהג עם שכל ההיסטוריה שלו מלאה בחיי פליטוּת ובריחה מאסונות המתרגשים עליו מידי הגויים? אוי לה ליהדות המחשיבה את המרכולים יותר מחיי אדם.

מירה שני, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו