${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זרמי המעמקים שלנו | מכתבים למערכת 14.1.2018

2תגובות

זרמי המעמקים שלנו

בתגובה על "בואי כבר, בואי, אינתיפאדה" מאת ישראל הראל ("הארץ", 5.1)

ישראל הראל רואה עצמו מוסמך לרמוז שיש אצלי "זרמי נפש עמוקים". בדקתי במקומות שונים ולא הצלחתי לגלות שום רמז להשכלה כלשהי, שהראל רכש לעצמו בלימודי פסיכולוגיה או פסיכיאטריה, המסמיכים אותו לדבר על "זרמי נפש" של מישהו (כן מצאתי עבר קרבי מכובד מאוד בחטיבת הצנחנים).

מה שהראל כן יודע זה להסית. בלי קווים אדומים, עד הסוף. אם לסכם את מאמרו "בואי כבר, בואי, אינתיפאדה" במשפט אחד, הוא טוען: השמאל רוצה טרור פלסטיני, השמאל מתחנן לפתח, לחמאס ולחיזבאללה שירצחו יהודים, והרבה. כשם שהוא טען בזמנו בדיון בערוץ הראשון על עסקת שליט, שהשמאל לא דואג לשליט, השמאל דואג לחמאס.

כיוון שהוא התחיל, אני מרשה לעצמי לקבוע (כמוהו, בלי כל הכשרה שהיא בתחום בריאות הנפש), שאני מזהה כבר עשרות בשנים אצל ישראל הראל "זרמי נפש עמוקים" של מסית מסוכן מאוד, חסר מעצורים, נטול ביקורת עצמית ואחריות, שמסוגל להאשים כל מי שאינו חושב כמוהו בהאשמות החמורות ביותר, כמו תמיכה בטרור, רצון שיירצחו יהודים ואהדה לאויבינו. פעם הוא עשה את זה בכתב העת "נקודה", ועכשיו ב"הארץ".

לכן, בעקבות הצלחותיו בעבר, אני מציע להחזיר את ישראל הראל ל"פורום לאחריות לאומית" שהוקם אחרי רצח רבין זכרו לברכה. אין ספק, שם הוא ממש האיש הנכון במקום הנכון.

אריה גולן, ירושלים

לטובת המטופל

בתגובה על "עובדים סוציאליים מתריעים משינוי בקצבאות הסיעוד, אשר יגרום לדבריהם לניצול קשישים" מאת לי ירון ("הארץ", 9.1)

החל מינואר 2017 נקבע שכר חודשי לעובד סיעודי בסך 5,300 שקל, כגובה שכר המינימום במשק. קצבת הסיעוד שהיא חלק מהתשלום לעובד הסיעודי, נמוכה בהרבה מהסכום שנקבע כשכר, ואינה מכסה את שכרו. בכל מקרה, נדרשת המשפחה להוסיף סכום ניכר מכספה על קצבת הסיעוד, אשר בהתאם לחוק מועברת ישירות לחשבון הבנק של העובד הסיעודי בבנק הדואר, דבר המחייב התחשבנות של המשפחה עם העובד.

העובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה המקומיות, המהווים זרוע פיקוח של המוסד לביטוח לאומי, יכולים לבדוק גם את תקינות חשבונותיהם של המטופלים, ואי פגיעה בהם בידי בני המשפחה. הטענה כי זה מהווה חדירה לרשות הפרט של המטופל היא סוג של התחמקות מאחריות, מפני שהפלישה לפרטיות נעשית בין כה וכה, בתחומים אישיים ואינטימיים יותר.

מניסיוני, אני יודעת, כי משפחה שמשתתפת במימון הטיפול הסיעודי, תשכיל לתמרן בין התשלום הכולל לעובד, הקצבה והמטופל, לטובתו.

הדס תמיר, חולה סיעודית, זכאית לקצבת סיעוד

זה לא טוב לאלפר

בתגובה על "מי שמתפלל לגשם הוא אידיוט" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 7.1)

לשון הביבים שעורכי ״הארץ״ מאשרים לכותרות מאמריו של רוגל אלפר ולתכניהם פוגעת בקוראים רבים (כולל בחילונים גמורים כמוני) ומורידה את רמתו של העיתון.

השפה העברית עשירה דיה כדי לבטא את דעותיו הלגיטימיות של אלפר גם ללא גידופים פוגעניים. צורת ההתבטאות הזאת אינה תורמת לתוקף הטיעונים, בין השאר מכיוון שהיא מעבירה את הדיון מהרובד הרציונלי לזה הרגשי. עיתונאי וכותב מוכשר כאלפר איננו זקוק לכך.

חיים ברזילי, ראשון לציון

נאצים בפרופורציות

בתגובה על "מורשת הטיהור האתני" מאת דניאל בלטמן ("הארץ", 5.1)

פרופ' דניאל בלטמן מנסה באופן שיטתי ליצור הקבלה, או לפחות אסוציאציה, בין ישראל וממשלתה, שאינני נמנה עם תומכיה, לבין מורשת הפשיזם ואף הנאציזם.

נכון שיש עוינות כלפי מסתנני העבודה ומשיגי הגבול והעוינים הם הרוב. האם הדבר דומה לשנאה הפתולוגית ששררה בגרמניה כלפי אזרחיה היהודים, שהביאו לה כבוד רב וחיו על אדמתה מאות בשנים? האם ממשלת ישראל דוגלת בתורת הגזע של אלפרד רוזנברג, כאשר היא מנסה למנוע ממסתננים להישאר בתחומה? אם לא, מדוע להשתמש במושג גזענות באופן מוטעה ומכפיש? האם כל ביטוי קיצוני לא מנומס של שרה פופוליסטית משול ל"דר שטירמר"?

האסוציאציה מתחום התמחותו של בלטמן — שואת היהודים באירופה — לבין תופעות חברתיות אלו או אחרות מבטאת חוסר פרופורציה עד כדי מזוכיזם לאומי. מה הפלא אם בציבור נעשה שימוש בקללה "נאצי" לעתים מזומנות כל כך. ניתן לצפות מאינטלקטואל כבלטמן לקצת יותר איזון.

דני קרן, קרית אונו

דגל שחור מעליה

בתגובה על "נתניהו הורה לבחון תוכנית לגירוש בכוח של מבקשי מקלט מאפריקה" מאת נעה לנדאו ואילן ליאור ("הארץ", 4.1)

לאחרונה התבשרנו שראש הממשלה והשרים ארדן ודרעי החליטי לגרש בכוח עשרות אלפי אפריקאים לרואנדה ואוגנדה, שאתן עשה נתניהו עסקה מכוערת.

כל מי שמתמצא באפריקה יודע שפירוש הדבר הוא שחלקם של המגורשים, ובהם נשים וילדים, ימותו (ולעתים אף יירצחו). שליחת אלפי פליטים (״מסתננים״ בלשון הזדון של נתניהו) למותם מוגדרת במשפט הבינלאומי כ״פשע נגד האנושות״. מבצעי ההוראה, כגון אנשי רשות האוכלוסין וההגירה, עוברים גם הם על החוק, שהרי מדובר, על פי תקדים כפר־קאסם, בפקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. פקודה (או הוראה) שחובה לסרב לה.

פרופ׳ בנימין נויברגר, רעננה, מחבר הספר ״רואנדה 1994: רצח עם בארץ אלף הגבעות״



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#