בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אני פליט | מכתבים למערכת 17.1.2018

תגובות

צער גידול בנים

דבריו של יאיר נתניהו ראויים לגינוי ועליו להביע פומבית צער עליהם — כפי שאכן עשה. אבל עיקר התגובות עליהם חרגו גם הן מנורמות ראויות.

ראשית, כל מי שנדהם אינו מכיר את תרבות הנעורים המודרנית. אני לא אוהב אותה, אך יש להכיר בה כעובדה: השתכרות, שיח ארוטי גס, התייחסות מילולית למין השני כ"חתיכת בשר" — אלה נורמות נפוצות בהתנהגות, במפגשי ה"חבר'ה", ברשתות החברתיות וגם בתוכניות טלוויזיה "מכובדות". אוסיף שאין בכך חידוש היסטורי, שכן התרבות של בני האריסטוקרטיה בפנימיות האליטה האנגליות בתקופת ויקטוריה לא היתה שונה בהרבה, גם אם לא פורסמה ברבים.

שנית, אין להטיל את האחריות על המשפחה. להיפך, מן הראוי להשתתף בצערה על התנהגות בנם. נכון, אווירה בבית משפיעה על הילדים, אך אינה קובעת אותה. צעירים בגיל של יאיר נתניהו בוחרים את דרכם הם, לעתים ללא התחשבות בחינוך הביתי וגם בניגוד למאמצי ההורים. לכן אין מקום להסיק מהתנהגותו על מידת הטוהר או הריקבון בבית הוריו. בוודאי שאין כל קשר למידת השחיתות השלטונית, מה עוד שכלל לא בטוח שהיא עולה על המציאות בתקופת שלטון מפא"י, גם אם צורותיה היו שונות.

אין בכך כדי להמעיט את הפסול בדברי יאיר נתניהו, המעידים גם על העדר הזהירות שעליה מצווים ילדים של בכירי הממשל. אך אין להסיק מהם על כלל אישיותו של הצעיר שעתידו עוד לפניו. ה"עליהום" שלוח הרסן לוקה ערכית לא פחות מהמעשה עצמו.

יחזקאל דרור, ירושלים

המגילה ראויה לדיון

בתגובה על "לא לגרור את מגילת העצמאות לבית המשפט" מאת ידידיה שטרן ("הארץ", 12.1)

ידידיה שטרן מעלה לדיון נקודה מעניינת ומשמעותית, שעיקרה מעמדה הקאנוני של מגילת העצמאות כמסמך המגדיר את זהותם של מדינת ישראל ואזרחיה. ניתן להבין גם, כי מתוך רצונו שלא לפגוע בקאנוניות של מגילת העצמאות, אין הוא רוצה "לגרור" אותה לבמת הדיונים על זכויות, דיונים שנערכים יותר ויותר על הבמה המשפטית, "הגיליוטינית". לדעתו, בדיון המשפטי היא, המגילה, תיפגע כמו שתיפגע גם "קאנוניותה" במסגרת תחושת הזהות הישראלית.

להבנתי, "זהות" אפשר לפירוש בשני אופנים. הפשוט יותר הוא הפירוש הניתן לזהות כמזהה את הפרט והמדינה לעומת האחרים. הפירוש היותר מורכב לזהות הוא המענה לשאלה מי אני. לדעתי, "אני" מגולם באוסף ערכי, אמונותי, דעותי, מחשבותי ומעשי. עמדתי לגבי זכויות אדם וזכויות מיעוט ורוב היא חלק בלתי נפרד מזהותי ומזהות העם, המדינה והלאום שאליהם אני משתייך.

לכן למרות ההפרדה הנכונה שעושה שטרן באשר לשני תפקידיה של מגילת העצמאות הקאנונית, אין ברירה אלא להעלותה על במת הדיון הציבורי, ובאין מנוס — גם על במת הדיון המשפטי. אם תישאר סגורה במגדל השן, היא תחדל לשמש כמגדלור לישראלים. רבים הם המגדלורים שנותרו כבויים מאחור כדוגמת המגנה כרטה. מגדלי שן כדוגמת בית המלוכה הבריטי, שלמרות היותם כאלה עלו לדיון, נותרו זוהרים בעיני הסביבה המשתנה עם הזמן.

משה מעין, רעננה

השר יכריז בסיפוק

בתגובה על "הלשכה המרכזית להגירת השווארצע" מאת ב. מיכאל ("הארץ", 11.1)

לא ירחק היום ובו ימריא המטוס האחרון. השר הממונה יכריז בגאווה ובסיפוק, כי "דרום העיר נקי ממסתננים אפריקאים". הפרשנים בארבעת הערוצים יעריכו שהצלחה זו תעלה את כוחו של השר וכי מפלגתו תזכה שוב בבחירות. למחרת ימריאו המטוסים לאתרי הנופש השונים.

אבי היה אומר: "זה היה מצחיק אם המשוגע לא היה שלי".

איציק דקל, חיפה

גם אני פליט

בתגובה על המכתב למערכת מאת פרופ' מיה בר־הלל, "הצעה מלונאית" ("הארץ", 12.1)

אין חולק על כך שאם אפשר להוריד עלויות תפעול של בתי מלון, שאמורות להוזיל מחירים לאורחים, יש לעשות זאת. גם אצלי בבית אנחנו לא מחליפים מגבות ומצעים ולא מנקים את הדירה יום־יום.

אני יליד 1942 בדנמרק, ילד טוב קופנהגן. היינו, הורי ואני, פליטים בדנמרק תחת כיבוש נאצי, העם הדני קיבל אותנו בחיבוק רחב והציל את חיינו (העביר אותנו לשוודיה, סיפור חלקי). לכן, במציאות הקיימת כיום בארץ ישראל, איני יכול לשכוח את עברי, אני חי בארצי כפליט! כיהודי "דתי" בדרכי, לא מצאתי בתנ"ך כל התייחסות שלילית לגר החי בקרבנו.

אהרון בהר, שדי חמד

אלינו בא משה שמיר

בתגובה על "בסיסים יאמצו בתי ספר: בנט הציג תוכנית להעמקת הקשר בין צה"ל למערכת החינוך" מאת ירדן צור ("הארץ", 3.1)

שמענו שהשר בנט רוצה לקרב את צבא ההגנה לישראל לנוער בבתי הספר, ולכן יבואו חיילים ומפקדים לשוחח ולהרצות בפני תלמידים ומורים על הצבא. לרוב הנוער יש היכרות מסוימת או קרובה עם נושאים שקשורים בשירות בצבא, יש אחים, קרובים, שכנים, הורים שמשרתים בקבע או הולכים למילואים. והמידע זמין ונפוץ גם בתקשורת. כדי להיות יותר יעיל יש למצוא אוכלוסיות מטרה שאין להן את ההזדמנויות הנ"ל ושם צריך לרכז את המאמץ: בית שמש, בני ברק, מאה שערים (רשימה חלקית). שם יוכל כבודו למצוא המונים הזקוקים נואשות לידע ולזיקה לצה"לנו.

לפני שנים למדתי בתיכון חדש בתל אביב. במהלך שנות הלימוד היו כמה כינוסים באולם הגדול, שם פגשנו בין היתר את הסופר משה שמיר ואת המוזיקאי והמשורר עמנואל זמיר. גם ביקרנו במפעלי תעשייה לקבל מושג על תהליכי יצור.

מה שמקרין שר החינוך רחוק מאד מחינוך וראוי שיחשב מסלול מחדש ויפטור אותנו מעונשו.

גבי איתן, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו