בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחיר של הפרונט | מכתבים למערכת 19.1.2018

תגובות

המחיר של הפרונט

בתגובה על "למה לא שילמנו" מאת רביב דרוקר ("הארץ", 15.1)

יחסו של רביב דרוקר לקלטת יאיר נתניהו, כאילו היא כניסה לחייו הפרטיים של ילד של אחד מנבחרינו ולכן זה סקסי, אך בעל ערך עיתונאי נמוך, הוא מפתיע ולדעתי מחמיץ את הסיבה העיקרית לתגובה שקלטת זו עוררה.

מי ששם את יאיר בפרונט הם הוריו והוא עצמו. הוא אדם בוגר, החי במעון ראש הממשלה, משתתף במפגשים עם ראשי מדינות, מבלה עם אילי הון בעלי אינטרסים הקשורים לאביו, מפרסם ברשתות החברתיות התייחסויות גסות לעניינים שונים — ואת זה הוא עושה מבית ראש הממשלה. הוא משתמש ברכב מדינה ועובדי מדינה לבילוייו. אלה סיבות מספיק טובות לכך שהציבור יעסוק בו.

הטענה שההתייחסות ליאיר היא כזאת רק בגלל שהוא הבן של נתניהו, ושבחייהם של ילדי ראשי ממשלה אחרים לא התערבו, היא משוללת יסוד. אותם "בנים של" בחרו בדרכם שלהם וכאנשים בוגרים חיו את חייהם ולכן לא היה עניין לציבור לעסוק בהם. מי שהחליט להיות בפרונט, כמו עמרי שרון, סוקר בהרחבה ואף שילם מחיר אישי גבוה על שהיה פעיל ליד אביו. עצוב לראות את העליבות של יאיר נתניהו, אבל התגובה הציבורית היא ,כי הוא ממומן על ידינו ויש לנו זכות להגיד: לא מתאים לנו.

יעל ולדנר, גדרה

כתם לדורות

בתגובה על "רק שתדעו לאן גירשתם אותנו" מאת כריסטינה בטיסטה ("הארץ", 15.1)

סיפור תלאותיה של משפחת הפליטים האפריקאית שגורשה מישראל לדרום סודאן, כפי שתואר על ידי בת המשפחה, חייב להדיר שינה מעיני כל ישראלי/ת. כל היודע דבר או שניים על ההיסטוריה של עמנו חייב להתקומם בכל דרך אפשרית נגד תוכנית הממשלה לגרש את כל הפליטים מאפריקה וילדיהם הצברים. מבצע הגירוש יהיה ללא ספק כתם לדורות בתולדות המדינה הזאת.

השאלה שלי היא היכן תנועות הנוער? היכן השומר הצעיר, שבו בילתה בתי החיילת ימים כלילות בשיחות על ערכים ועל החובה להיאבק על הגשמתם? איפה נוער מרצ? צאו לרחובות, עצרו את האוטובוסים, עשו משהו למען עתידכם ולמען דמותה של הארץ הזאת. תתחילו במאבק ונצטרף אליכם.

דן סגיר, ירושלים

שיצמידו לביטקוין

בתגובה על "הנכים יחכו: שכר השרים יוצמד לשכר הממוצע במשק — ויעלה" מאת חגי עמית ("הארץ", 16.1)

התבשרנו שוועדת הכספים אישרה את העלאת שכר השרים ב–5,000 שקל לחודש, בטענה ששכרם היה צמוד למדד המחירים לצרכן, וזה לא עלה כמעט בשנים האחרונות. לעומתם חברי הכנסת, שכרם צמוד לשכר הממוצע במשק וזחל בהתאם כלפי מעלה. אני מניח שאם היה שכרם של השרים צמוד לביטקוין, לא היו מבקשים שינוי בשיטת ההצמדה של השכר.

לא ייתכן שבדיעבד יבדקו מה היה כדאי יותר ויבקשו לשנות שיטת הצמדה. משל למה הדבר דומה? למשקיע שיכול בתום השנה לבחור באיזו מניה להשקיע את כספו רטרואקטיבית מתחילת השנה, לאחר שידוע איזו מניה עלתה יותר.

ואם בשנים הקרובות מדד המחירים לצרכן ירוץ קדימה והשכר הממוצע במשק יוקפא, ירצו לחזור אחורה ולשנות את שיטת ההצמדה לפי נוחותם? המהירות שבה ועדת הכספים אישרה לשרים לממש את גחמתם זו היא רמז עבה לעסקה לא כשרה ולא מוסרית.

רוני פרבר, תל אביב

הלוואי ויתעשתו

בתגובה על "פשע נגד ההיסטוריה היהודית" מאת חמי שלו ("הארץ", 12.1) ועל מאמר המערכת, "דרושים ציידי ראשים" (14.1)

חמי שלו מציין במאמרו את עדת הקווייקרים, אשר עזרו לקליטת אלפי יהודים שברחו מציפורני הנאצים במלחמת העולם השנייה. הורי ז"ל הם חלק מאלפי יהודים אלו, והם חבו להם את חייהם. ולפיכך ממש מבזה הצו שהוציאה ממשלת ישראל למניעת כניסתם לארץ של בני עדה זו, המתנגדת למדיניות הממשלה בשטחים. כפי שציין שלו, חלק גדול מהם הם חסידי אומות עולם ביד ושם ולפיכך האבסורד גדול עוד יותר.

אני מצטרף גם לביקורת החריפה שבמאמר המערכת נגד הגירוש. אני רק מקווה שברגע האמת "ציידי הראשים" — כפי שהוגדרו העובדים שגויסו לממש את פעולת הגירוש — יתעשתו ויסרבו לבצע את פעולת הגירוש. במועד זה כנפי ההיסטוריה יוכלו לבשר על מדינה יהודית ישראלית, הומנית ונאורה.

ירמי אפשטיין, מבשרת ציון

השוואה מקוממת

בתגובה על "הלשכה המרכזית להגירת השווארצע" מאת ב. מיכאל ("הארץ", 11.1)

"לפעמים גם חוש ההומור של ההיסטוריה עובר את גבול הטעם הטוב", כותב ב. מיכאל. הוא מספר במאמרו על גירושם של יהודי אוסטריה לאחר האנשלוס ב–13.3.38, והקמת הלשכה של אדולף אייכמן לשם כך. מחוץ לעובדות אלו, ההשוואה שהוא עורך גובלת בסילוף העובדות.

הורי גרו בווינה שנים. אמי נולדה שם ואבי הגיע מגליציה, שהיתה חבל ארץ אוסטרי, בגיל תשע. ברשותם היו דירה מרווחת ובית חרושת לסיגריות. הם לא היו פליטים שהסתננו לארץ מאפריקה. ההשוואה של ב. מיכאל, לפיה אייכמן הצליח לגרש בשלושה חודשים 45 אלף יהודים מווינה בעוד ברשות ההגירה בישראל מנסים לגרש 45 אלף פליטים מסתננים מאפריקה, מקוממת אותי מאוד. חסר היה רק שמנהל רשות ההגירה בישראל יושווה לאייכמן, שאיים על אבי בווינה במאסר ובהחרמת רכושו.

הורי גורשו מווינה. לא המדינה אלא מאמרו של ב. מיכאל מחלל את זכרם של 200 אלף יהודי אוסטריה שחיו בה בשנת 1938 ומהם נרצחו 65 אלף.

ד"ר חיים גלאון, תל אביב

לוויה בגשם

ביום ראשון, 14 בינואר, הייתי בבית הקברות בחולון תחת גשם שוטף. לא רק שאין חנייה ציבורית, אלא שאפילו בערב גשום לוקחים 12 שקל לחנייה. עיריית חולון לא יכולה לספק לבאים לבית קברות חנייה חינם? והאולם עצמו פתוח מכל הצדדים, גשם יורד על הבאים ללוויה. ככה מכבדים את המת? וכשרוצים להספיד אין מיקרופון. ומה עם תאורה? זה בוודאי מוגזם לדרוש.

אבי שמואלביץ, הוד השרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו