בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיפך, בהצלחה | מכתבים למערכת 28.3.2018

52תגובות

להיפך, בהצלחה

בתגובה על "הבלוף של אורלי לוי־אבקסיס" מאת אורי משגב ("הארץ", 26.3)

אורי משגב מתגולל במאמרו על אורלי לוי־אבקסיס ועל הדרך גם מלגלג על אביה, דוד לוי, חתן פרס ישראל.

לוי־אבקסיס, עד כמה שידוע לי, איננה נגועה בשום שחיתות, היא פעלה בכל שנותיה בכנסת לקידום נושאים חברתיים חשובים שעל סדר היום, ובחרה להתפטר ממפלגת ישראל ביתנו משיקוליה. לוי־אבקסיס רוצה להמשיך ולהשפיע ואליה הצטרף מיכאל ביטון, ראש עיריית ירוחם, מה רע בכך? למה לא לברך אותה ולאחל לה הצלחה? במה חטאה? בכך שבאה מהימין? בכך שינקה מרוח אביה? משגב בוחר לפשפש בבגדיה, בהשכלתה, ועל הדרך להשמיץ את אביה, חתן פרס ישראל.

את דוד לוי הכרתי בתקופות שונות כשהייתי מפקד סיירת מטכ"ל ובתפקידים בכירים יותר בצה"ל, והוא היה שר בממשלות ישראל. אי אפשר היה שלא להתרשם מתבונתו המדינית ומממלכתיותו. התעלמותו של משגב וזלזולו בהישגיו פורצי הדרך של לוי כמנהיגם של בני עדות המזרח בתקופות הקשות שבהן נאבקו על פרנסתם ועל מעמדם בחברה הישראלית היא מביכה.

עדיף היה לו משגב, במקום להתנשא, כמנהג השמאל, היה מאחל ללוי־אבקסיס הצלחה, וקורא דווקא למפלגת העבודה לחדול מהאופורטוניזם, להתאחד במאבק להפלת השלטון ולשתף פעולה עם לוי־אבקסיס וביטון. עוד לא מאוחר להתנצל.

עמירם לוין, קיסריה

מה נשאיר להם?

מכתב פתוח לראש הממשלה בנימין נתניהו (ראש הממשלה של כולנו?)

אפתח בגילוי נאות: אני ילידת בצרה, עיראק, בת 92. הייתי ב"תנועה" בעיראק בשנים 1944–1946, ועליתי ארצה בקיץ 1950 עם בעלי ז"ל, שהיה חבר ב"שורה" בבגדד. שנינו דוברי עברית, ערבית, אנגלית וצרפתית. הסוכנות שלחה אותנו למעברת "זרעין" שליד עפולה. בעלי מיד מצא עבודה בבנק ברקליס בחיפה, ואני הייתי באותו זמן בהריון מתקדם עם בתנו הבכורה ונאלצתי להתרוצץ עם מתווכים לחפש לנו מגורים קרובים לחיפה. לבסוף מצאתי צריף שוודי חדש ופנוי שהתאים ליכולת הכספית שלנו ועברנו מהמעברה לביתנו החדש. בעלי ז"ל שירת בצה"ל, כנ"ל שלושת ילדינו וכל נכדינו.

אנא בטובך, ראש ממשלתנו, הקדש מחשבה נוספת לדברים: לאן תוביל אותנו מדיניותך הנוכחית? מה נשאיר לדורות הבאים? האם אנחנו רוצים שגם הם יחיו כמונו על חרבם? עם תנועות בי־די־אס ו"להחרים את ישראל", שזורעות שנאה בכל הקמפוסים בארה"ב ובאירופה? עם האנטישמיות שאף פעם לא מתה ועכשיו קיבלה תגבורת מהעולם המוסלמי? אנא, כל עוד המושכות בידיך ובבית הלבן יושב ידיד אמת של ישראל, קח את היוזמה לידיך (כמו ב"נאום בר־אילן"). זו הזדמנות שספק אם תחזור בעתיד הנראה לעין.

אלברטין ידידיה, קרית ים

כור מחצבתם

בתגובה על המכתב למערכת מאת ד"ר אהוד פינקלשטיין, "הבהרה גרעינית" ("הארץ", 23.3)

עמיתי משכבר הימים, ד"ר אהוד פינקלשטיין, מביא במכתבו טיעונים נכונים מבחינת ההנדסה הגרעינית — ללא מפעל הפרדה לא ניתן להפיק את הפלוטוניום מהדלק הגרעיני המוקרן בכור. אלא שגם הסורים והצפון־קוריאנים יודעים זאת, והדברים האחרונים שניתן לייחס להם הם בורות וחוסר צפייה קדימה.

מפעל כזה אמור להיות זמין כשנה לאחר התנעת הכור, ויש להניח כי הידע הנדרש להקמת המפעל הועבר לסוריה. ייתכן גם שהידע הנדרש ליצירת ראש נפץ גרעיני סופק לסוריה כחלק מ"עסקת חבילה" כוללת.

צבי בוגר, באר שבע

וחוזר חלילה

בתגובה על "חרף התחייבותה, המדינה נערכת לגרש גם מבקשי מקלט מבוגרים" מאת לי ירון ("הארץ", 22.3)

ביום השואה ובימים הסמוכים לו נהוג להקרין בטלוויזיה סרטים הקשורים לתקופת השואה. אני ממליץ מאוד להקרין השנה את הסרט השווייצרי "הספינה מלאה" (1981) בבימויו של מרקוס אימהוף.

הסרט, המרשים בכנותו, היה מועמד לפרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר וזכה בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין. הוא מספר את סיפורה האמיתי של קבוצת יהודים, צעירים ומבוגרים, שבתקופת ההשמדה הצליחה לעבור את הגבול לשווייץ ולהגיע לכפר קטן, שבו משפחה מקומית נתנה לה מחסה. אזרחים שומרי חוק הודיעו על כך לשוטר הכפר, והוא מצא שהיהודים אינם עומדים בקריטריונים השווייצריים הנוקשים למתן מעמד פליט. לפיכך, החליטו הרשויות לגרשם בחזרה לגרמניה. מקצת מתושבי הכפר ניסו למנוע זאת, אך ללא הצלחה. רוב בני הכפר, והכומר בראשם, תמכו בגירוש, אף שהיו ביניהם תושבים טובי לב שציידו את המגורשים במזון ובשוקולד. כדי לא לקלקל את חוויית הצפייה בסרט לא אגלה מה היה גורל היהודים לאחר שנמסרו לגרמנים, רק אציין, שאינו מפתיע.

יואל יערי, מבשרת ציון

אוויר חם

כל אימת שמופיע על המרקע התשדיר של המשרד לאיכות הסביבה, שבו הוא מביע את דאגתו לבריאות תושבי ישראל עקב פליטת גזים רעילים ממנועי דיזל, אני מתרגשת. לאחר מכן אני חושבת, שבידי המשרד אפשרות לטפל בכך, בעיקר אם ישתף בדאגתו גם את משרד התחבורה, האחראי על בדיקת כלי רכב ומתן רישיונות.

הפנייה לרצון הטוב של המשתמשים בכלי רכב הפסולים לשימוש היא כסת"ח למחדלים של המערכות האמורות לשמור על בריאות הציבור ועל אכיפת חוקי השימוש ברכב מנועי. בכסף שיחסך מאי־פרסום הודעות ציניות אלה, הזורות ענני פיח בעיני הציבור ומפנות את זעמו לכיוון הלא נכון, יתאפשר לפתור את הבעיה ובאה לציון בריאות.

מיכל דביר, כפר סבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו