טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשם העצמאות

תגובות

חגיגות 70 שנה למדינת ישראל כבר בפתח, אנו גאים במדינתנו שהיא קטנה ויפה מאוד, הישגים גדולים לה והכלכלה בה חזקה, מפתחי הטכנולוגיות בה משפרים את איכות החיים במדינה ולפעמים משנים את פני העולם כולו, והיא מעוררת תקווה לעתיד טוב ובטוח יותר לנו ולילדינו. אני נשוי ואב לשלושה, ובעבורי, ככבד ראייה, החיים במדינה אינם די מונגשים.

מדי בוקר בדרכי לעבודה אני חוצה כבישים סואנים וצמתים מסוכנים; כל מעבר חציה הוא בעבורי פחד אלוהים, נשימתי נעתקת עד הגעתי לשפת המדרכה הבאה. המדרכות שבורות לפעמים וגורמות לי למעוד, ובחלק גדול מהצמתים אין עמודים המשמיעים את מקצב התקתוק הייעודי ללקויי ראייה, והחציה מתבצעת על ידי שמיעת כיוון תנועת כלי הרכב.

בבקרים אני ממתין לאוטובוס מחוץ לתחנה, מקל נחייה בידי כדי שיראו אותי, אולם נהגי האוטובוסים פוסחים עלי לפעמים. ואם כמה אוטובוסים מגיעים לתחנה ועוצרים אחד אחרי חברו ומעלים נוסעים, אני מחמיץ כך את האוטובוס שאני מחכה לו.

כדי למגר תופעה זו אני קורא לנוסעים בתחבורה הציבורית להשתמש בטלפונים החכמים שלהם ולצלם אוטובוסים כאלה, שאינם עוצרים בתחנה, ולשלוח את הסרטונים למשרד התחבורה. פעילות של כל אחד ואחת מאתנו עשויה להוביל לכך, שבעלי צרכים מיוחדים ייהנו מנגישות רבה יותר וחייהם יהיו קלים יותר. אם לא נפעל ורק נתלונן, דבר לא יקרה, הזמן איננו התרופה, החובה שלנו היא ליזום ולעשות.

מטרתי בחיים, בדומה למדינתנו, היא להמשיך להיות עצמאי. 2000 שנה חיכינו להגשמת החלום לחיות במדינה משלנו. אנו, בני המזל החיים בה כיום, מחויבים לזכור, כי קיימים אנשים בעלי צרכים מיוחדים, מסוגים שונים, והחובה האנושית שלנו היא להתחשב בהם. זוהי מדינתנו האהובה, וחובה עלינו לשמור עליה ולשפר את איכות החיים בה, לכולם.

איתי צדוק אספיר, ראש העין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות