בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 24.4.2018 | מי סופר ולמה

תגובות

מי סופר ולמה

מדי שנה, לקראת יום העצמאות, מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) נתונים על מספר תושבי המדינה, ומשווה אותם למספר התושבים בעת קום המדינה. השנה הגיע מספר תושבי המדינה ל–8.8 מיליון נפש בהשוואה ל–806 אלף נפש שהיו כאן בתש"ח, בהתאם לנתוני הלמ"ס. לפי נתונים אלה, 713 אלף היו יהודים והשאר ערבים ואחרים (ראו שנתון הממשלה תש"י, עמ' 303).

אלה נתונים שגויים, שהלמ"ס מפרסמת מדי שנה, מבלי לציין שהם מסתמכים על מפקד האוכלוסין הראשון שנערך בישראל הצעירה ב–8 בנובמבר 1948, כחצי שנה לאחר קום המדינה. ביום קום המדינה, באמצע מאי 1948, הוערכה אוכלוסייתה היהודית ב–650 אלף (ראו האנציקלופדיה העברית, כרך ו', עמ' 674), אליהם יש להוסיף כמה אלפי ערבים (ביפו, בחיפה ובכמה כפרים ערביים בשטח המדינה היהודית). עד מועד המפקד נוספו להם רבבות עולים חדשים (עד סוף שנת 1948 נכנסו לארץ 102 אלף עולים) וגדל בהרבה מספרם של הערבים עם השתלטות צה"ל על אזורים נרחבים (רמלה, לוד, נצרת, הגליל, עכו, שבטי בדואים בנגב ועוד). כך שבעת המפקד התקבלה התוצאה הבאה: 713 אלף יהודים ו–69 אלף ערבים — בסך הכל 782 אלף. מאין לקוח הנתון 806 אלף? לא ברור.

אלה המספרים ושום תרגיל סטטיסטי לא יכול לשנותם. לאור זאת, מספר תושבי המדינה גדל מ–1948 ל–2018 לא פי 11, כפי שטוענת הלמ"ס (8.8 מיליון בהשוואה ל–806 אלף), אלא פי 13.3 (8.8 מיליון בהשוואה ל–660 אלף). הגיעה העת שהלמ"ס תתאפס על הנתונים האמיתיים.

ד"ר מרדכי נאור, הרצליה

טעם של החמצה

בתגובה על "החמוצים מול המרוצים" מאת רמי לבני ("הארץ", 20.4)

אני קוראת בעניין את מאמריו של רמי לבני, אך למקרא "החמוצים מול המרוצים" התאכזבתי. אינני חושבת שעלינו להרחיק לכת וליחס את חמיצותם של החמוצים לאידיאלים הנשגבים של הציונות, שראתה בישראל חברת מופת ואור לגויים. אם למבוגרים בינינו עדיין יש סנטימנטים לאידיאולוגיה הזאת, היא אינה אומרת הרבה לצעירים. החמיצות נובעת מהשוואה של המדינה שלנו למדינות המתוקנות במערב, ומן הכיבוש המתמשך שנהפך לנתון שהמנהיגות שלנו ממאנת להתמודד עמו. החמוצים רואים במדינות המערב מודל, שעם כל ההסתייגויות ממנו, עלינו לשאוף להתקרב אליו, ואילו במציאות אנו דווקא מתרחקים ממנו.

לדוגמה: החוק המתבשל על עקיפת בג"ץ כשהחלטותיו סותרות את משאלות השלטון; הפגיעות המרובות במיעוט הערבי הישראלי; העוולות שמשטר הכיבוש מחולל בשטחים הכבושים. יש לכך דוגמאות רבות ומדי יום אנו מתבשרים על חדשות. סיבה נוספת היא, שהחמוצים רואים את הנולד וכיצד המנהיגות מובילה את החברה הישראלית אל פי תהום. המציאות הצפויה לנו היא של מלחמות בלתי פוסקות שהניצחון בהן אינו מובטח, למרות ההתרברבות של ראש ממשלתנו.

החמוצים מסתכלים אל העתיד ועל כן אינם יכולים להיות מרוצים, אף כי מצבם הכלכלי האישי בדרך כלל טוב יותר מזה של המרוצים. ועדיין לא הזכרנו את השחיתות הפושה בקרב המנהיגים שלנו ועושי דברם. אילו האמנו באלוהים היינו מתפללים שיציל אותנו מעצמנו, אבל גם הנחמה הזאת לא זמינה לנו.

הצגת המרוצים כאילו הם הפרגמטיים והמציאותיים בחברה שלנו שגויה ומטעה. אם אכן הקרב על העתיד יסתיים בניצחון המרוצים, כפי שמתנבא כותב המאמר, מצבנו יהיה בכי רע.

מרים קראוס, רמת גן

פסיכולוגיית המונים

ביום העצמאות השנה הגיעה מערכת התעמולה של נתניהו לשיא. ביד אומן, שמאפיינת לוחמה פסיכולוגית במיטבה, נוצר הקשר בין שתי דמויות אגדתיות: נתניהו ובן־גוריון. הניסיון ליצור אסוציאציה בין שני האישים החל בנאומו (ולא בברכתו) של נתניהו בטקס המפואר והבזבזני בהר הרצל, והמשיך באופן מתוחכם בחידון התנ"ך.

שאלת ראש הממשלה הדגימה תועמלנות וירטואלית. כל אחת מהשאלות התחילה עם אחד ההיגדים הידועים של בן־גוריון והמשיכה בפסוק מהתנ"ך שהציג נתניהו. כך, נשטפה התודעה הציבורית בקשר בין שני האישים. כל מי שיעמיק במחקרים שנערכו בתחום הפסיכולוגיה חברתית יגלה כיצד יוצרים קשר בלתי מודע בין שני דברים.

ואם התחבולה הזו לא הספיקה הרי שדבריו של המנחה אבשלום קור, שהציג את שני המנהיגים ששירתו במשך הזמן הרב ביותר את עם ישראל, עשו זאת באופן ישיר על מנת שהצופים יבינו את רעיון הקשר בין שני האישים. חידון התנ"ך, כמו גם הטקס בהר הרצל, נבנו בשום שכל במטרה לבנות תשתית תעמולתית מתוחכמת להאדרת שמו של נתניהו.

ד"ר אריה רשף, תמרת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו