בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת 9.10.2018 | אני מכיר את לארה

66תגובות
הסטודנטית לארה אל קסאם
לארה אל קסאם

אני מכיר את לארה

בתגובה על "הוקפא גירוש סטודנטית מארה"ב שכניסתה סורבה בנימוק שהיתה פעילה בעבר בארגון BDS" מאת נעה לנדאו ("הארץ", 4.10)

קראתי כתבה ב"הארץ" על אשה צעירה שלא הורשתה להיכנס לישראל ופתאום הבנתי משהו: מדובר בסטודנטית שלי. בחורה מקסימה, סטודנטית מצטיינת, סקרנית, עם ראש פתוח, ומישהי שמאוד רצתה ללמוד יחסים בינלאומיים בישראל על מנת לגבש בעצמה דעה על הקונפליקט.

לארה אל־קאסם למדה אצלי בקורס שנה א' בעברית בשנת הלימודים 2016–2017. אי אפשר היה שלא לשים לב שמדובר בתלמידה יוצאת מן הכלל, מסורה, סקרנית ואמביציוזית. קורס שנה א' בעברית נפגש כל יום במשך שנה שלמה, ואי אפשר ללמד את הקורס הזה בלי להכיר את הסטודנטים היטב. לארה למדה ערבית ויחסים בינלאומיים. היא התעניינה במגוון רחב של נושאים כפולקלור יפני, היסטוריה אמריקאית וחיות בר. היא היתה סקרנית לגבי ישראל, ומעולם לא הביעה שום סנטימנט שלילי או כעס על ישראל. מן הסתם, העובדה שהיא בחרה והתקבלה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, מעידה על כך שהיא אינה מחרימה את ישראל.

מעבר לכך, בנובמבר 2017 הלכתי עם הבת שלי לשמוע הרצאה שהתקיימה באוניברסיטה של ניצול שואה. שמחתי לפגוש את לארה בקהל. אני חושב שהמחווה הזאת — שלארה עשתה באופן פרטי — מעידה על יחס פתוח וחיובי ליהדות, יהודים ומדינת ישראל.

לארה היא סטודנטית מצטיינת שבאה כדי ללמוד. כשסיפרה לי שהיא עומדת ללמוד בירושלים, הבנתי ממנה שהיא פשוט בחרה את התוכנית הטובה ביותר לתחום האקדמי שבו היא עוסקת. מדינת ישראל, שגאה במערכת האקדמית שהיא מציגה לעולם, צריכה לפעול בהתאם.

ד"ר דרור אבנד דוד, מלמד שפה ותרבות יהודית באוניברסיטת פלורידה

מי צריך משגיח

בתגובה על המכתב למערכת מאת אהוד גלילי, "השוטר שם למעלה" ("הארץ", 4.10)

אהוד גלילי כותב במכתבו, בין היתר, "על מנת שאדם לא יחטא ולא יפשע... רק יראת שמים וערכים ימנעו חטא או פשע". מדברים אלה, בלי לומר זאת במפורש, עולה כי המאמינים שומרי חוק ונמנעים מפשע יותר מהחופשיים. זאת ועוד, הטענה שהאמונה גורמת להתנהגות ישרה יותר מזו של החופשיים טעונה הוכחה. סקירה מקרית של מצב האכלוס על ספסלי הנאשמים בבתי המשפט הפליליים עלולה לערער את ציפיותיו של גלילי.

כותב גלילי גם על הערכים אותם אמורה האמונה להבטיח. ארשה לעצמי להציב בפניו שאלה אחת: מה יחסו, ויחס המפלגה לה הוא מעניק את קולו בבחירות, לציווי "ומשפט אחד יהיה לכם", שבנוסחו האחר, "ואהבת לרעך כמוך", הנם תמצית היהדות? אם יש מקום להרהורי אחווה ואמונה הם חייבים להוביל גם לאהבת השלום, כהצטרפות לתפילה ותחינה "שים שלום". ובכלל, הגיע הזמן שנפנים שהאמונה נוצרה עבור החלשים, הזקוקים לעידוד והשגחה תמידיים כדי שהערכים יהיו כנר לרגליהם. היהודים שלא מאמינים בהשגחה עליונה, מאמינים שללא קיום מצוות שבין האדם לחברו אין ערך לאמונה.

דוד רינגולד, תל אביב

ומותר לאהוב?

בתגובה על "מותר גם לשנוא את ישראל" מאת גדעון לוי ("הארץ", 7.10)

אכן, מותר לשנוא את את ישראל. מותר אפילו לא להיות ציוני. אבל למקרא דבריו של גדעון לוי לאורך השנים, מתבקשת השאלה האם לדעתו מותר לאהוב את ישראל.

בועז פת־שמיר, הררית

לפנות אל הרגש

בתגובה על המכתב למערכת מאת אבנר מלכוב, "בואו נדבר על קוטג'" ("הארץ", 7.10)

אבנר מלכוב במכתבו מביע אי שביעות רצון מבנימין נתניהו ומעמירם לוין. כמי שמאמין בכל מה שאומרים מלכוב ורבים מהכותבים בעיתון מצוין זה, אני רוצה להעיר ממרום גילי, שעמדותיהם הפוליטיות של האנשים נקבעות עוד בילדותם.

היום רוב ציבור המצביעים בישראל הם שומרי מסורת ולכן הם מתייחסים באופן אמוציונלי לחיים, ואילו הציבור הרציונאלי הוא במיעוט. לכן, כל פוליטיקאי שרוצה להיות למעלה, ילך עם האמוציונלים.

אמנון חורב, בית לחם הגלילית

חינוך לכביש

בתגובה על "חולשה לא משחררת מאחריות" מאת קרולינה לנדסמן ("הארץ", 5.10)

את נושא האופניים החשמליים יש לפתור. זה קודם כל עניין של אכיפה, וכמו שאין מספיק אכיפה בתחבורה הרגילה, גם כאן זאת בעיה. אבל אני גדלתי בהולנד, ארץ האופניים, ואני אומרת שזה בעיקר עניין של חינוך.

כשאנחנו היינו בכיתה ג', באמסטרדם, בשנות ה–40, למדנו את כל חוקי התנועה בבית הספר, עם מבחן בסוף. כאן אין דבר כזה. רוב הציבור, כולל הנוער, שלא עשה רישיון נהיגה, לא יודע חוקי תנועה מה הם. יש להתחיל לשלב תוכנית למידה לחוקי תנועה בבתי הספר, ויפה שעה אחת קודם. ואני עוד לא מדברת על תרבות הנהיגה במדינת ישראל, שהיא לרוב תת־תרבות.

ואם בכל זה היו מטפלים, אפשר גם לדבר על ביטוחים ורישיונות.

יעל בן לב, קיבוץ פלמחים

וכמה ההבדלים

בתגובה על "כן, נתניהו דומה לצ'רצ'יל" מאת אלוף בן ("הארץ", 5.10)

ההשוואה של אלוף בן בין נתניהו לצ'רצ'יל מתעלמת משני דברים עיקריים: האחד, צ'רצ'יל לא ניהל מדיניות המוליכה את ארצו לקראת אסון קיומי, צפה חזון של שלום ולא הכריז כי "לנצח נחיה על חרבנו". והשני — צ'רצ'יל לא יזם ולא הוביל חקיקה גזענית הפוגעת בדמוקרטיה. צ'רצ'יל ייזכר בהיסטוריה כמנהיג דגול וכאישיות חשובה, בעוד שנתניהו ייזכר בה, אם בכלל, כהערת שוליים.

עמי ליואי, גדרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו