בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פירות באושים | מכתבים למערכת 12.10.2018

תגובות

פירות באושים

בתגובה על "יו"ר הבית היהודי בחיפה מקדם רשימת סוחרים יהודים בשוק" מאת נעה שפיגל ("הארץ", 8.10)

לפני 85 כתבו על בתי עסק "יהודי", כדי שלא יקנו שם. כיום, נציג הבית היהודי בחיפה מציע לסמן בתי עסק של יהודים, כדי שכן יקנו בהם. זו אותה גברת עם אותה אדרה גזענית.

היכן שר החינוך המתריע על גילויי אנטישמיות באירופה? והיכן הבן של ההיסטוריון שלא למד דבר מההיסטוריה? או אולי שניהם מאמצים היום את הנרטיב של אז?

שלומית זילברברג, כפר סבא

לא לעד דמוקרטית

בתגובה על "כמה המלצות למדינת ישראל" מאת יחזקאל דרור ("הארץ", 5.10)

בעקבות מאמרו הרעיוני המעמיק של פרופ' יחזקאל דרור, המדגיש את מקומה החשוב של התפוצה עבור יציבותה הדמוקרטית של ישראל, ברצוני לשתף את קוראי "הארץ" ב"סצינה אקדמית" אותה עברתי לפני כתריסר שנים. פירסמתי אז טרילוגיה תחת הכותרת "הציונות לאזוריה", ועמיתים רבים ביקרו אותי על כך שאני מבזבז את זמני היקר בחיטוט אחרי סוגים שונים של ציונות. לצערי העמוק, תגובתי אז מתאמתת באופן קשה בימינו אלה.

טענתי אז כי במצב שבו נמצאת מדינת ישראל רצוי ביותר שנלמד להכיר ולכבד גם את הציונות המערבית (הצפון־אמריקאית ברובה) המושרשת ביותר בהווייה הדמוקרטית־ליברלית של החברה הכללית שבה היא נמצאת. והנה, אנו גולשים לאחרונה לאסוננו למצב של מדינה אחת במערב הירדן, מדינה שבהכרח תהיה בעלת משטר של אפרטהייד בנוסח כלשהו.

בעקבות פרופ' דרור ברצוני להפנות את הקוראים לכרך השלישי של הטרילוגיה הנ"ל, המוקדש כולו לטיפוס של "הציונות המערבית", שההתרחקות ממנה בימים אלה מבשרת רעות בשבילנו כמדינה ציונית־דמוקרטית. עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי למנוע את ההידרדרות הזאת.

פרופ' אמריטוס אלון גל, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

חיים סביב לה

בתגובה על "חן היסטורי, החמצה עכשווית" מאת נעמה ריבה ("הארץ", 7.10)

העבודות בכיכר דיזנגוף בתל אביב עומדות להסתיים. במקום הכיכר המקורית, מכוסת הדשא מן השפה ועד המרכז, קיבלנו יציקת בטון ענקית, עם שלוליות דשא מעטות ומזרקה.

שולי הכיכר הוגבהו מאוד מהכביש, כנראה מחשש לתאונות, ומשום מה ניטעו גם עצי ברוש, שאינם מצלים. הבניינים היפים מוסתרים ברובם על ידי עצי הפיקוס שלידם, ונראים קטנים פתאום. תוספות שנבנו על הגגות משבשות את הקווים הנקיים מן העבר.

אך המשפט המטריד ביותר בכתבה הוא ציטוט של האדריכלית: "התכנון יוכל להשתנות בעתיד כשימתנו את התנועה". כשעברתי לגור בסביבה עברו ליד ביתי ברחוב פרישמן שלושה קווי אוטובוס, שהועתקו למרחק ניכר לאחר "המהפך" בתחבורה לפני מספר שנים.

רחוב דיזנגוף עמוס היום מאוד בקווי אוטובוס. נכון להיום מערכת הרמזורים מווסתת לא רע את התנועה סביב הכיכר אך אני, יחד עם שכני בני דורי, צופה בחשש ליום שבו העומס יהיה בלתי נסבל והתחבורה הציבורית תנויד ממני והלאה.

תרצה לפידות, תל אביב

עדיין יש נשים

בתגובה על "להרוג את חנן גולדבלט" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 9.10)

אינני יודעת אם אכן ארגוני הנשים "מצליחים לטרפד כל ניסיון" של חנן גולדבלט "להתפרנס מהדבר היחיד שהוא יודע", אבל אם יש אמת בטענת שטרסלר, אני יכולה להבין את הסיבות לפעילות כזאת.

כי גם אחרי שעברו שנים מאז מעשה האונס, כל הופעה פומבית של האנס מחזירה את מי שנאנסה לאירוע שהיא כל כך רוצה לשכוח. כי למי שנאנסה אין אפילו קיצור שליש, היא אינה יכולה להשתחרר מהזיכרון הטראומטי עד יום מותה.

כי מי שנאנסה, אולי אף היא אינה יכולה להתפרנס, מכיוון שהיא סובלת מתופעות פוסט־טראומטיות שפוגעות בכשירותה לעבודה. כי האנס לעולם לא יוכל להחזיר לקורבנו את מלוא החוב. גם אם הביע חרטה, עבר טיפול ושילם פיצויים, לא ייעלמו הצלקות בנפשה של מי שנאנסה.

כי הטענה שהתיאטרון הוא הדבר היחיד שגולדבלט יודע לעשות אינה משכנעת. וגם אם נניח שהיא נכונה, הרי גולדבלט יכול לעבוד מאחורי הקלעים ואני בטוחה כי חבריו בתיאטרון יוכלו לעזור לו בכך.

כי חברה שמרחמת על אנסים סופה שתתאכזר לקורבנותיהם.

נאוה ליטבק, רעננה

***

קראתי את מאמרו של נחמיה שטרסלר על חנן גולדבלט. הוא צודק: אבדה החמלה וגברה הנקמה.

ב"צוותא" חגגנו ב–28.7.17 יום הולדת 90 לנעמי פולני. נעמי עמדה על כך שחנן גולדבלט ישתתף. לא ראינו בזה כל בעיה. כשהאירוע פורסם היו פניות לבטל את השתתפותו. דיברתי על כך עם נעמי, שעמדה בתוקף על השתתפותו, שאחרת יבוטל האירוע לכבודה. לשמחתנו, "צוותא" כיבדה את רצונה ובקשתה וחנן השתתף והיה מצוין.

צר לי לשמוע שעדיין יש קבוצה של נשים, בכל הארץ, המסרבת לקבל את העובדה שהאיש נשא את עונשו ושילם את חובו לחברה ומגיע לו להמשיך לחיות את חייו ולפרנס את עצמו בכבוד.

ושוב תודה לשטרסלר, שבימים טרופים אלה הפנה זרקור לבעיה אנושית כה חשובה.

נילי שחור, שדה ורבורג

נאום עם תקווה יש לו?

בתגובה על "כן, נתניהו דומה לצ'רצ'יל" מאת אלוף בן ("הארץ", 5.10)

איך אלוף בן יכול להשוות את נתניהו לצ'רצ'יל, שאיחד את העם בשעותיו הקשות, בעוד שנתניהו מפלג את העם בתקופה לא קלה? הדמיון של הסיגרים הוא ממש מצחיק בעיני. איזה נאום נאם נתניהו כדי לתת תקווה לעם?

נתניהו בורח מאחריות בכל הזדמנות. רק מי שטחו עיניו מראות יכול להשוות את נתניהו לצ'רצ'יל, המנהיג שהוביל את העולם החופשי במלחמה איומה במשך שנים לקראת ניצחון על הצורר הגרמני.

מירה שני, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו