בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוגל אלפר, זה מה שמרגיש פצוע | מכתבים למערכת 26.10.2018

תגובות

מה מרגיש פצוע

בתגובה על "מין טירוף כזה" מאת רוגל אלפר ("הארץ", 24.10)

לאחר קריאת טורו של רוגל אלפר, "מין טירוף כזה", קיבלתי רושם חזק שהכותב לא נכנס באמת לעובי הקורה של השיקום מטראומה בכלל, ושל שיקום לוחמים בפרט.

לצערי הרב, יצא לי במהלך חיי לראות במו עיני את המציאות הקשה של לוחמים פצועים. תסכול מוחשי של לוחמים עשויים ללא חת, שבעל כורחם שוכבים מרותקים למיטת חוליים בעודם נאבקים בכאבי פאנטום מעקצצים, אורות פלורסנט הצובעים את החדר בירוק קליני ונטול חיוניות, ימים ארוכים של שיממון ובדידות. הפוסט טראומה עצמה משתקת את הרגישות והטקט היומיומיים, אך מתסיסה את הנפש לכדי טירוף מערכות בשעות הקטנות של הלילה — האשפוז הוא גיהנום לרבים.

נשאלת השאלה במה יכול אדם שכזה להיאחז בשעתו הקשה ביותר? האם בצדקת דרכו ובאידיאלים שליוו אותו מינקות עד בגרות? או לאמץ מעין גישת עולם חדשה, ניהיליסטית, צינית, תיאטרלית ואמורפית ממיטת חוליו?

איתמר שקד לוחם מילואים, תל אביב

המדינה זה הוא

בדברי הביקורת של בנימין נתניהו על אזרחי המדינה הקובלים כי "גנבו לנו את המדינה", הוא מכריז: "ישראל מדינה מגניבה". רוצה לומר, מדינה הגורמת לנבחרי ציבור מושחתים לעשות שימוש בכספי ציבור לצורכיהם הפרטיים. על כן, גם שרה נתניהו לא רוצה להשיב כספי ציבור בהם עשתה שימוש למימון ארוחות לאורחיה ממסעדות יוקרה. כולנו גם יודעים, כי לא מדובר כאן ב"חמגשיות" אלא בהרבה הרבה יותר. אבל במדינה המגניבה היא סבורה כי זה מגיע לה.

ביבי גם לא טועה בהגדרתו את ישראל, ויש עוד הסבורים כמותו וכמו רעייתו. אולי הוא היה צריך להוסיף לדבריו גם את ההכרזה: המדינה זה אני.

גד פואה, כפר סבא

בוא אתי לפסטיבל

בתגובה על מאמר המערכת, "'נאמנות' או תרבות" ("הארץ", 21.10)

חלום חלמתי, ובחלומי והנה מתקיים פסטיבל בשם "שבוע הנאמנות בתרבות" בהשתתפות כל אושיות התרבות בישראל, הבימה, הקאמרי, תיאטרון אל־חכאוותי, התזמורת הפילהרמונית ושלל יוצרים מכל הלאומים, הדתות והעדות בישראל. הפסטיבל מוקדש לנאמנות לערכי הדמוקרטיה, חופש הביטוי, השלום, השוויון ובעיקר האמת.

מוצגות בו רטרוספקטיבות כגון "מלכת אמבטיה" ו"רצח" מאת חנוך לוין. מתקיימת קריאה פומבית של "חירבת חיזעה" של ס. יזהר ושל פרסומי "בצלם" ו"שוברים שתיקה". יש מופע דוקודרמה המבוסס על ספרו של בני מוריס "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949", מחזה מוזיקלי על חייו ופועלו של ישעיהו ליבוביץ, מופע סטירי בשם "מחה תמחה" המבוסס על הספר "תורת המלך" ועל כתביהם של רבנים כגון דב ליאור ויצחק גינצבורג, אופרה בשם "מירי מקארתי", מופע מולטימדיה בשם "מדינת כל אזרחיה", ועוד ועוד. הקיצותי והנה חלום.

ד"ר שלמה אריאל, רמת גן

***

אמנים, אנשי רוח ועיתונאים מלינים על קומיסרית התרבות שלנו, שמאיימת ליטול מהם את האפשרות ליצור וליהנות מתמיכת משרדה.

לא ברור לי מדוע הזכויות האזרחיות לתרבות גבוהה ולחופש הדיבור והמחשבה מובנות מאליהן לאזרחי ישראל בשעה שהם שוללים מהפלסטינים זכויות אדם בסיסיות. המתלוננים כולם מתחזקים את הכיבוש בעזרת ילדיהם ומסיהם. שישמחו שעדיין שמורה להם הרשות להשמיע את דעתם, בתמיכת הממשלה או בלעדיה.

אורלי קריניס, תל אביב

אפליה במגדל השן

בתגובה על "הדתה במגדל השן החיפאי" מאת אורי משגב ("הארץ", 18.10)

שמחתי כשהתחלתי לקרוא את מאמרו של אורי משגב, על ההטבות לסטודנטים המתעניינים בלימודי יהדות באוניברסיתת חיפה. הרי הבן שלי, בוגר ישיבת הסדר ובעבר שוחט, התחיל החודש ללמוד בה לתואר בגיאוגרפיה ובי.איי. כללי. עכשיו הוא יכול לעבור ללימודי התנ''ך שהוא מאוד אוהב, חשבתי, ועוד לקבל מילגה של 5,000 ש"ח.

אך כשהמשכתי לקרוא חשכו עיני. המילגות וההטבות מיועדות רק לסטודנטים ללא רקע דתי. איך האוניברסיטה נותנת יד לאפליה נגד סטודנטים דתיים?

ד''ר סוזאן וינגרטן, ירושלים

על התמימות

בתגובה על "מירי מקארתי" מאת עוזי ברעם ("הארץ", 22.10)

תמוהה בעיני הפתעתו של עוזי ברעם מחוק "נאמנות בתרבות". אחרי חקיקת "חוק הלאום" המביש ודומיו בכנסת ישראל — החוק של מירי רגב הוא המשך הגיוני לרצף של דריכה ברורה על סדרי ממשל דמוקרטיים.

החוק החדש הוא העתק של חוקי נירנברג הנאציים (משנת 1935) — בתרגומה של רגב. האם עוזי ברעם, גדעון לוי, או עודה בשאראת באמת תמימים כל כך או שגם הם מתכוננים ל"ריסון עצמי" תוך כדי ציקצוק, במקום לקום ולקרוא לילד בשם שניתן לו על ידי פרופ' ישעיהו ליבוביץ: יודו־נאצים?

דוד שדמי, גבעת עוז

שוועת הכרוביות

בתגובה על "בעלי החיים בצלחתו של רוגל אלפר" מאת איל מגד ("הארץ", 15.10)

לו אני רוגל אלפר, כך הייתי משיב למתקפתו הטבעונית של איל מגד אודות "התעללות בעגלים בני יומם וגריסת אפרוחים ועם צריכת מוצרי רצח כמו שווארמה ונקניקים" שבהנאה מהם מואשם אלפר: כלום אינך שומע את שוועת הכרוביות/ את זעקת החצילים, המלפפונים והעגבניות/ את נהי החסה, הגזר והחמוציות/ האין בכיים מעורר בך מוסר כליות/ על כי גזרת עליהם להפסיק לִחיות/ למען הנאותיך האנוכיות?

ועד שנחיה רק מתרכיבים כימיים שטרם הומצאו — לכולנו בתיאבון!

משה פלבר, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו