ישורון המהוגן

טליה לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טליה לוי

בתגובה על "להתאהב במשורר לא נאמן" מאת אריאנה מלמד ("הארץ", 25.11)

בביקורתה האוהדת לסרטם של יאיר קידר ועמיחי חסון, "ישורון: 6 פרקי אבות", כותבת אריאנה מלמד, ש"רוחו הרעה של 'חוק הנאמנות בתרבות' לא תאפשר ליצור עוד סרטים כאלה". אך נראה שהסרט המרשים הזה, שנוגע באישי ובו בזמן ממקם את ישורון בהיסטוריה, כבר נותן ביטוי לרוח הזמן, כשהוא מלביש רעיונות שנוגעים לתפישת השבר אצל ישורון בתלבושת חסידית והופך אותו למעין משורר אדמו"ר.

ישורון מצטייר בסרט כמשורר נביא, אקצנטרי ובודד. מצד אחד מדגיש הסרט את ה"שבר" כמוטו לחייו ולשירתו. ומן הצד האחר, שמו של הסרט הרומז למסכת במשנה, לא מותיר ספק בנוגע לניסיון לביית את המשורר לתוך המסורת. קטע הפרוזה הנודע "פתיחה לראיון", הנשמע בקולו של שולי רנד, מספק את המפתח לסיפור התהוותה של זהות ולשירתו של ישורון: "אמרתָּ כיצד נעשה אדם אבות ישורון? התשובה היא: מן השבירוֹת. שברתי את אמי ואת אבי, שברתי להם את הבית. שברתי להם את לילות־המנוחה. שברתי להם את חגיהם, את שבתותיהם..."

קולו החם והעמוק של רנד מעניק ל"שבר" פרשנות תרבותית חדשה, המתרגמת את המשורר לשפה אמונית. היא מבליטה את השבר הזה ואת משמעותו בהקשר של המשבר שעברה החברה הישראלית, ואולי בדגש על החברה הדתית, אחרי מלחמת יום כיפור. נדמה לי כי הפרדוקס נעוץ בכך שחסון מציג את ישורון כאדם שבור אך שלם: מי שהשבר שלו מוצק, כמעט מונוליטי. זה הרושם שמתקבל מצילומי המתפללים ומהברסלביות של רנד, שמוצאת הד ב"רבי נחמן" — בעל הייסורים וארכיטיפ יהודי ללב השבור.

על אף יופייה של פרשנות זאת, היא בעייתית. אצל ישורון השבר הוא חלק ממערכת אנושית, פרוזאית, לעתים בזויה ומלאת סתירות. ביטוי אחר לאותה בעייתיות ניכר בשיר "אדון מנוחה" החותם את הסרט, שהוקרא בגירסה מצונזרת ומהוגנת. ה"שמׂק", ה"זין" וה"תֻֻחִס" שנשארו בחוץ מעידים על הפער שבין אבות ישורון של הסרט לאבות המשורר.

טליה לוי, לוטם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ