מכתבים למערכת 8.1.2019 | מה שקורה בברזיל

הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

מה שקורה בברזיל

מסקרן אותי לדעת אם במהלך ביקורו המוצלח בברזיל, טרח מישהו לעדכן את ראש הממשלה נתניהו על ההתפתחויות בפוליטיקה של ברזיל בעשר השנים האחרונות. זה די מעניין בשבילנו בישראל ובמיוחד עבור ראש ממשלתנו.

מדור הזירה

היה בברזיל נשיא מאוד מוצלח ופופולרי, שנבחר שוב ושוב ברוב גדול. אלא מה? נגד הנשיא המוצלח הזה הועלו טענות על מעורבות בפרשיות שחיתות. ובתחילה ניסה הנשיא הברזילאי לטעון שהכל האשמות שווא שטפלו עליו יריביו הפוליטיים, שלא היה כלום ולא יהיה כלום. ותומכיו של הנשיא יצאו לרחובות של ערי ברזיל במחאה על מי שמעיזים לטפול האשמות כאלה על נשיאם האהוב. אבל בסופו של דבר, שום דבר לא עזר. למרות כל הצעקות והמחאות של הנשיא ותומכיו, הסוף היה עצוב. רשויות התביעה ואכיפת החוק בברזיל לא נרתעו. הנשיא האהוב הועמד לדין ונשלח לכלא, ומפלגתו הובסה בבחירות ואיבדה את השלטון.

נכון, זה לא בדיוק כמו אצלנו. בברזיל זה דווקא היה נשיא מהשמאל שנפל ובמקומו בא נשיא מהימין. בכל זאת, האם לא רעדו קצת הברכיים של ביבי, להסתובב במדינה שבה יכולים לקחת ראש מדינה פופולרי ויום בהיר אחד להוציא אותו מארמון הנשיאות, להלביש אותו במדי אסיר ולסגור מאחוריו את שערי הכלא? אני במקום ביבי ושרה, הייתי מסתכלת על כל שוטר ברזילאי שנקרה בדרכי וחושבת, "האם זה במקרה אחד השוטרים שלקחו את הנשיא שלהם אל הכלא?"

אבל אולי לביבי ושרה יש עצבים מאוד חזקים. אין ספק שהם יזדקקו לזה בחודשים הקרובים.

אילנה כרמלי, נתניה

20 אחוזים

בתגובה על "חפשו אותנו" מאת אורי משגב ("הארץ", 3.1)

אורי משגב היקר, הצגת במאמרך נבחרת מעולה להנהגת המדינה. קראתי וחזרתי וקראתי את הרשימה המצוינת, ומלבד לוסי אהריש לא מצאתי בה עוד ערבי. האמנם אין מקום לאחמד טיבי בממשלה כזו? הוא לא יוכל להיות שר בריאות, למשל? אין מקום לאיימן עודה? להזכירך, הערבים הם כ–20% מאוכלוסיית המדינה. אי אפשר להקים גוש חוסם בלעדיהם. לא מגיע להם, אחרי 70 שנות, להיות חלק אמיתי מהמסע החדש? מהמדינה שאנחנו חולמים עליה?

דבורה ברק, הרצליה

בעד הראייה הרחבה

בתגובה על "המאבק על השואה" מאת דניאל בלטמן ("הארץ", 4.1.19 )

מזה שבועות מפרסם "הארץ" מאמרים של היסטוריונים וחוקרי שואה שנחלקים בין ראיית השואה כאנטישמיות, שהובילה להשמדת שישה מיליון מבני עמנו, לבין ראייה רחבה של השואה, שצמחה על רקע של גזענות, כתופעה אוניברסלית והיתה לשבר של התרבות המערבית, השמידה עשרות מיליונים וביניהם שישה מיליון יהודים.

כניצול שואה שעזב את פולין ב–1944 בקרון בהמות של רכבת, שהובילה אותנו למחנה הריכוז בוכנוולד שבגרמניה, אני רוצה לחזק את ידיו של פרופ' דניאל בלטמן, שלדבריו המוזיאון המוקם של גטו ורשה עתיד ללכת בנתיב של ראייה רחבה של השואה בהקשריה ההיסטוריים, תוך התמקדות בגטו ורשה וגורל היהודים שנכלאו בו.

שרגא מילשטיין, כפר שמריהו

ציפי והאפליה

בתגובה על "למי תחבור לבני והאם המהלך יפגע בה?" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 2.1)

אפשר להסתייג ואף לגנות את הדרך בה בחר אבי גבאי לפרק את השותפות עם ציפי לבני, אולם יש להניח שהוא היה בוחר בשיטה דומה לו היה מדובר בגבר שעומד בראש התנועה. הניסיון של לבני למהר ולפתוח תיק בבית הדין לאפליה מגדרית אינו מכבד נשים שסבלו מיחס פוגעני ומתופעות גרועות יותר.

מבלי להמעיט בכישוריה של לבני, בעיקר בתחום ההסברה והבנת הצורך להגיע להסכם עם הפלסטינים, בכל שנותיה בכנסת לא היינו עדים למאמצים גדולים מצדה לקדם חקיקה חברתית בכלל, וחקיקה שמיטיבה עם נשים בפרט. שליפת "קלף האפליה" כדי לזכות באהדה בציבור תמוהה בעיני והסיטה את הדיון מהעיקר. מחובתה של לבני להסביר את מהלכיה בעבר ואת כוונותיה בעתיד.

מרילין פפר, גבעתיים

מה חסר בחוק הזה

בתגובה על "הלקוח תמיד אשם" מאת ורד לי ("הארץ", 1.1)

החוק לאיסור צריכת הזנות מציע פתרון חשוב לתרבות הזנות בישראל, על ידי קנסות כלפי משתמשים בזנות, ומוסיף תוכניות שיקום לקורבנות ותוכניות גמילה ללקוחות חוזרים.

אך מצד אחר, אם מטרתנו היא למגר את התופעה, למה לא בחרה הכנסת לחוקק חוק שכולל ענישה פלילית כלפי הצורכים זנות, כפי שמקובל במדינות אחרות באירופה?

הבחירה של הרשות המחוקקת בגישה רכה, שמגינה על לקוחות הזנות, לא תוכל להתממש ללא אכיפה הדוקה של המשטרה, שתשנה את גישתה ביחס לקורבנות ולצרכני הזנות בישראל. אחרת, החוק עלול להפחית רק במעט את צריכת הזנות, או לחלופין, יגרום לכך שתרבות הזנות תישאר ב"מחתרת", מתחת לעיני המשטרה, ולא יביא לביטול התופעה.

עדן שריר, קיבוץ עין כרמל

בשורה משמחת, הכנסת אישרה את החוק לאיסור צריכת זנות. עכשיו רק צריך לקדם שוויון זכויות והזדמנויות לנשים, כך שאמהות חד־הוריות ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יוכלו לכלכל את ילדיהן באופן בריא. ואולי חינוך לקבלה יביא לכך שנערות טרנסיות לא ייזרקו לרחוב כרעם ביום בהיר, בלי ברירה אלא להשתמש בגופן כדי לשרוד. ואולי עוד תקנים לעובדים סוציאליים יביאו למעורבות של הרווחה בשכבות המוחלשות על מנת לתת מענה לאותם נערות ונערים במצוקה, לפני שהם מגיעים לעבוד ברחוב. אבל חד משמעית — הבשורה הזאת היא התחלה.

אוהד ארנין, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ