בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חקיין של נתניהו | מכתבים למערכת 8.2.2019

2תגובות

חקיין של נתניהו

בתגובה על "בכל זאת, העבודה", מאת עוזי ברעם ("הארץ", 4.2)

עוזי ברעם כותב "האם הבוחר המעדיף את השמאל הציוני ורוצה להוריד את נתניהו, עושה זאת גם במחיר התרסקות המפלגה של דוד בן־גוריון ויצחק רבין?" הבעיה היא שזאת איננה המפלגה של דוד בן־גוריון ויצחק רבין. היום זו מפלגתו של אבי גבאי.

לאחר שגבאי ניצח בבחירות הפנימיות בעבודה, הוא מיהר לאמץ את טענתו של נתניהו, לפיה "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים". לבסוף הוא גירש את ציפי לבני מהמחנה הציוני, בשידור חי בטלוויזיה, במהלך שהזכיר את המעשה של נתניהו כשפיטר את יצחק מרדכי בשידור חי ב–1999.אם אני רואה רשימה לכנסת הקוראת לעצמה מפלגת העבודה, והעומד בראשה הוא חקיין של נתניהו, איך אוכל להתייחס למפלגה הזאת כאל מפלגתם של בן־גוריון ורבין?

שרון מלמוד, באר שבע

עוז בעולמי שבין הברזלים

בתגובה על "כיצד יכול עמוס עוז להורות דרך למישהו", מאת דו מירון, ("הארץ", 25.1) ו"מי שקורא ספרים כדי לרשום להם ציונים", מאת נסים קלדרון, ("הארץ" 1.2)

נדהמתי לקרוא את המאמר הארוך והארסי של פרופ' דן מירון על עולם היצירה הספרותי והפובליציסטי של עמוס עוז ז"ל. אני קורא ותיק של כל קשת הספרות העברית ולהערכתי קראתי גם את כל ספריו של עמוס עוז. אני חייב לומר שהקריאה בספריו של עוז העשירה את חיי ובעיקר העשירה את השפה העברית שלי.

בעוונותי אני לא איש ספרות, אלא מהנדס מכונות, שרוב עולמו המקצועי עבר בין ברזלים ובטון בתעשייה הכימית בנגב, אך עדיין הזדעזעתי מהפסילה הכמעט גורפת של עולם היצירה של עמוס עוז.

כל זה נעשה ממרומי מגדל השן האקדמי ובשפתו של פרופסור מכובד, שאני מניח שקרא את מרבית ספריו של עוז ומשום מה לא מצא בהם ערך ותרומה ממשית לעולם הספרות העברית!

לשמחתי, שבוע מאוחר יותר התפרסמה תגובה של איש מוסמך ממני בתחום הספרות, פרופ' נסים קלדרון. הוא מבטא באופן רהוט ומקצועי את מה שחשבתי לכתוב מיד אחרי מאמרו של דן מירון.

עדיין מצאתי לנכון להביע כאן את מחאתי הצנועה על חוסר הצניעות של "מבקר" ספרות, שאמור בדבריו להשאיר מרחב קבלה לאלפי הקוראים שכתיבתו רבת השנים של עמוס עוז העשירה את עולמם וגרמה להם להמשיך ולהרחיב את הבנתם על ידי מפגשים חוזרים ונשנים עם דמויות ועלילות, כפי שרק סופרים דוגמת עוז יודעים לספרן.

יעקב לוטן, כפר סבא

מן המפורסמות

בתגובה על "קריסת הרשות היא פגיעה בביטחוננו", מאת עמוס גלעד ואודי אבנטל, ("הארץ", 5.2)

עמוס גלעד ואודי אבנטל, מהמרכז הבינתחומי הרצליה, משתלבים בקו הרווח של ראייה חלקית של הסוגיה הפלסטינית. הם מתריעים על העובדה הידועה לעייפה ״...שבסכסוך הליבה עם הפלסטינים אין לישראל אסטרטגיה... להתמודד עם המציאות המתהווה, ומדיניותה היא תגובתית בעיקרה״, אך מתעלמים ממדיניות ההתיישבות. הם חותמים במסקנה הלוגית, הידועה והנכונה, והמוזכרת פעמיים, כי ״... התפרקות הרשות.. צפויה להוביל להיעלמות רעיון שתי המדינות ולהעצמת רעיון המדינה האחת...״.

חשוב לחזור ולשנן את האמור לעיל, אך למה להטעות ולתלות את הקולר בחמאס? כפי שכתבו ״... מימוש השאיפות הלאומיות הפלסטיניות... נחלש דרך ההתנגדות המזוינת, מבית מדרשו של החמאס״. הרי מן המפורסמות הוא שחמאס צריך "לשמור על עורו" וקיומו בעזה, וניסיונו להתבסס בגדה המערבית יגרום להכחדתו בשטח המחיה "הריבוני" שלו.

גרשון זהר, שגריר בדימוס, רמת גן

לא להתערבות אמריקאית

בתגובה על "הם הורגים אותנו. המאבק הזה יכריע את גורל ונצואלה", מאת קרינה בר ("הארץ" 1.2) ו"מלחמת ההישרדות היומיומית בוונצואלה מגיעה לקרב האחרון", מאת רועי סמיוני ("הארץ", 2.1)

מאמריהם של קרינה בר ורועי סמיוני שפכו אש וגופרית על שלטון מדורו בוונצואלה, והביעו תמיכה נלהבת באופוזיציה. הם נוספו לדיווח תקשורתי ממושך ומוטה, התומך בעמדת ארה"ב ומדינות רבות אחרות, ותרמו לרושם כי המצב בוונצואלה הוא שחור ולבן: משטרו של מדורו הוא עריצות, בעוד האופוזיציה מייצגת את הדמוקרטיה ואת הצדק. אך המציאות, תמיד, מורכבת יותר.

משטרו של מדורו, וכן משטרו של הוגו צ'אבז לפניו, טעו טעויות קשות בהנהגת ונצואלה, אך גם סייעו רבות לשכבות העניות. לא במקרה אלה עדיין תומכות במשטר, ואילו את האופוזיציה מוביל המעמד הבינוני העירוני (שמהווה חלק קטן יחסית מהאוכלוסייה). מצבה הכלכלי המידרדר של ונצואלה הוא תוצאה של טעויות אלו, כמו חוסר פיתוח והסתמכות בלעדית על הנפט, אך גם תוצאה של הסנקציות האמריקאיות האכזריות שפוגעות בעיקר בתעשייה זו, שעליה נסמכת הכלכלה.

חשוב לזכור כי למרות מדיניות הסיוע לעניים, ונצואלה רחוקה מאוד מסוציאליזם, וקרוב ל–70 אחוז מהבעלות על הייצור הם בידי המגזר הפרטי.

דיווח חד־צדדי מעודד את המבקשים להכריע את העימות בוונצואלה בכוח. ניסיון להפלת משטרו של מדורו עלול להביא למרחץ דמים, כפי שקרה במקרים אחרים שבהם פעלה ארה"ב לחילופי שלטון באמריקה הלטינית. תוצאותיה של הפעלת כוח, במקום הידברות ופשרה, עלולות להיות הרות אסון.

גם אם משטרו של מדורו ייכנע בסופו של יום ללא קרב, זו תהיה תוצאה מזיקה מאוד, שכן היא תעודד בריונות בפוליטיקה הבינלאומית.

יוסף זעירא, ירושלים

וייז, הוסיפו רוכבי אופניים

חברת waze עושה רבות בעזרה לנהגים במציאת דרכם ובשמירה על ביטחונם בציינה כי "רכב עומד בצדי הדרך". אני מבקש להוסיף אזהרה בנוסח "רוכב(י) אופניים בהמשך הדרך". תשומת לב מזערית תוכל להציל רוכבי אופניים רבים.

דוד גולן, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו