בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגז ומה שלא מספרים עליו | מכתבים למערכת 15.3.2019

תגובות

הגז ומה שלא מספרים עליו

 

בתגובה על "4 נקודות", מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ" 8.3)

 

מדי כמה שבועות פורש נחמיה שטרסלר לפני קוראי העיתון את דעתו על המאבק להרחקת אסדות הגז מהחוף. אליבא דשטרסלר, מדובר במאבק נימב"י (לא בחצר האחורית שלי) של תושבי החוף המפונקים והטיפשים, שטובת המדינה בטלה בעיניהם מול האינטרסים המקומיים שלהם.

במיקום אסדות גז מעורב כסף גדול וטייקוני הגז מפציצים את התקשורת במידע מניפולטיבי ו"הסברה". אלו העובדות, שראוי שיידע כל אזרח במדינה:

א. המאבק להרחקת אסדות הגז הוא בעד הפקת הגז — אבל שתיעשה מעל פי־הבאר. במקרה של לווייתן: במרחק 120 ק"מ מהחוף.

ב. סכנות האסדות צמודות־חוף (עפ"י תמ"א 37ח' צפויות לקום 32 כאלו מחיפה עד נתניה) אינן נוגעות רק לתושבי החוף, אלא לכל תושבי ישראל: זיהום חופים לשנים, פגיעה בהתפלת מי ים, פגיעה אנושה בתיירות (רשימה חלקית). זיהום האוויר הוא אכן בונוס של תושבי החוף.

ג. קיימת טכנולוגיה זמינה המשמשת היום בכל העולם להפקת הגז בעומק הים מעל פי־הבאר: אסדה צפה (FPSO). היא ניתנת לרכישה ועלותה נמוכה מעלות מתקן צמוד חוף. זו היתה התוכנית הראשונה של נובל אנרג'י עבור מאגר לווייתן.

ד. עד היום לא קיבלנו שום תשובה עניינית מהממשלה בכלל וממשרד האנרגיה בפרט, על השאלה למה נקבע מיקום האסדה בקרבת החוף. כרגיל, היה ניסיון להיתלות בנושא הביטחוני, אך הוא הוכחש על ידי משה יעלון ואביגדור ליברמן, שכיהנו כשרים במשרד הביטחון בתקופה הרלוונטית.

לא נוכל להרחיב כאן על יתרונות ההפקה על פי־הבאר לעומת החסרונות העצומים של הזרמת תכולת השאיבה מהבאר לקירבת החוף, והפרדת הגז ממי התוצר במקום זה. המידע רלוונטי וזמין לכל אחד באתר המאבק.

נועה שפיצר, ד"ר אילן טסלר, עמירן ברקוביץ, ענת לוין, מארגון "שומרי הבית"

השליש, המתורגמן וסגן השר

בתגובה על "אחרי שכשל בחיסול החמאס, נתניהו רוצה לחסל את גל"צ", מאת ירמי עמיר ("הארץ", 11.3)

ירמי עמיר מזכיר במאמרו, בהסתמך על אורי אבנרי, את "אוטו שמודנט" (כך!), יועצו הבכיר של היטלר", אשר הכתיב כל יום לאסיפת־עיתונאים גרמנים בכירים את הכותרות, הידיעות והפרשנויות של יום המחרת.

לא היה אדם כזה. מדובר בשילוב של שלושה או ארבעה אנשים שונים: רודולף שְמוּנְדְט (Rudolf Schmundt) היה גנרל ושלישו הצבאי של היטלר. הוא לא עסק כלל בעיתונות. פַּאוּל־אוֹטוֹ שְמִידְט (Paul-otto Schmidt) היה המתורגמן הראשי במשרד החוץ הגרמני ובתור שכזה מתורגמנו הבכיר של היטלר בפגישות עם מדינאים זרים. גם לו לא היה קשר לעיתונות. פַּאוּל קַרְל שְמִידְט (Paul Karl Schmidt) היה ראש מחלקת העיתונות במשרד החוץ הגרמני ואכן ערך מסיבות־עיתונאים רבות, אך סמכותו היתה רק בתחום התעמולה הגרמנית כלפי חוץ לארץ (הוא היה נאצי ואנטישמי מושבע ואחרי המלחמה בנה לו קריירה חדשה כמחבר רומנים היסטוריים נוסחתיים שפיארו את החייל הגרמני במלחמת העולם השנייה).

היחיד שהיתה לו סמכות להכווין יומיומית את העיתונות הגרמנית היה יריבו הגדול, אוֹטוֹ דִיטְרִיךְ (Otto Dietrich), ראש העיתונות הארצי (Reichspressechef) של המפלגה הנאצית וסגן השר במיניסטריון התעמולה של גבלס. הוא היה זה שנפגש יום יום עם העיתונאים הבכירים ונתן להם את "סיסמת היום" (Tagesparole) — הנושא המרכזי לחדשות ופרשנות בעיתון שלמחרת. בין שמידט ודיטרך היו התנגשויות רבות ושמידט אף העיד (עדות שקר) נגד דיטריך במשפטי נירנברג כדי לטהר את עצמו.

דורון ארזי, תל אביב

מהות סמכותנית־דכאנית

בתגובה על "דו"ח משרד הבריאות: עלייה של כ–60% בדיווח על אלימות מטופלים במחלקות פסיכיאטריות" מאת עידו אפרתי ("הארץ", 12.3)

כותרת "הארץ" מבשרת כי "חל זינוק של 60% בשנתיים בדיווחים על תקריות אלימות במחלקות פסיכיאטריות". משרד הבריאות גורס כי הדיווח מוגזם, ומתחזק את הסטיגמה של חולי הנפש שמחלתם מתפרשת כגורם לאלימותם. לעומת זאת טוען ד"ר צבי פישל, מנהל האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה, כי "ירידה בהגבלות (קשירה, בידוד) לוותה בעלייה של אירועי אלימות".

הפתרון המוצע על ידי אנשי המקצוע הוא תיגבור הצוותים שכן "תפקיד משרד הבריאות הוא להגן על הצוות ועל המטופלים". תיגבור אכן יכול להועיל בחלוקת הנטל, אך האם הוא יכול לשמש מענה לבעיה שורשית? האם הוא ישנה את העובדה שבתי חולים פסיכיאטריים הינם "מוסדות טוטליים", מתקני הסגר וכליאה יותר מאשר מוסדות רפואיים שהיו אמורים להביא מזור לפצעי לבבם של אנשים סובלים ולרפא את מחלתם הנפשית?

ייתכן שבתי החולים הפסיכיאטריים הם הכרח בל יגונה לשימור הסדר החברתי. עם זאת, אין להתעלם ממהותה הסמכותנית־הדכאנית של מערכת המתיימרת לרפא, ושמעצם טבעה תורמת את חלקה לתופעות אלימות משני צדי המתרס המוגדר כטיפולי.

ד"ר עמרם דולב, ירושלים

סרט מושלם לאיילת שקד

בתגובה על "המין החזק": ביוגרפיה חסרת השראה על דמות מעוררת השראה כמו רות ביידר גינסבורג", מאת אורי קליין, ("הארץ",8.3)

הסרט על רות ביידר גינסבורג, המתאר את חייה החל מהיותה סטודנטית למשפטים בהרוורד ועד למינויה לשופטת בבית המשפט העליון בארה"ב, הוא, לעניות דעת, סרט מצוין, אנושי ומרגש. בניגוד לדעת המבקר שלכם, אורי קליין, אני סבור שהסרט יחדור ללב כל מי שיצפה במלחמתה של ביידר גינסבורג למען שוויון מגדרי. האולם בהקרנה אתמול היה מלא עד אפס מקום.

לא היה מזיק לשרת המשפטים של מדינתנו לראות סרט זה וללמוד ממנו כיצד צריכה לפעול מערכת המשפט.

אבנר סזיר, נשר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו