הארץ
הארץ

שומרי המסורת?

בתגובה על "אני פרימיטיבי גאה", מאת ישראל כהן ("הארץ", 30.4)

גם בעברית, גם בערבית: זירת הדעות הדו-לשונית של "הארץ"

סבא שלי היה יהודי דתי שומר מצוות. הוא עבד קשה לפרנסתו. הוא לא חי אפילו יום אחד על חשבון מישהו אחר, כפי שעושים אלפי בחורי ישיבות "שומרי מסורת", וכל מיני פרוטקציונרים של הממסד הדתי בישראל. סבא שלי, כשיכול היה לקנות בשר למשפחתו, ביום שישי או בערב חג, הלך לשוחט וקנה ממנו בשר. מאחורי השוחט לא עמד צבא של משגיחי כשרות, כפי שקיים היום בישראל. למיטב ידיעתי, רוב רובו של העם היהודי לדורותיו חי כמו סבא שלי. יהדותו של סבא שלי נקבעה על פי ארבעה סימנים: הוא נולד לאם יהודייה, הוא הרגיש כיהודי, הקהילה היהודית קיבלה אותו כיהודי, והסביבה הלא־יהודית התייחסה אליו כיהודי.

סבא שלי שמר מסורת ככל יכולתו. המסורת לא שמרה עליו. הוא וכל משפחתו — אשתו, שלושת ילדיו ונכדיו — נספו בשואה יחד עם עוד מיליוני יהודים, רובם שומרי מסורת. רק אבי, שהבחין בענני הסופה המתקרבים, הצטרף לתנועה הציונית ועלה לישראל לפני המלחמה. על איזו מסורת, מורשת, בדיוק, שומרים היום "שומרי המסורת"?

נפתלי מריל, רעננה

לאחר קריאת דבריו של ישראל כהן, אני חייב לציין שהם דווקא מחזקים את טיעוניו של רוגל אלפר ("הארץ", 28.4) על "אזרחים נבערים ומובטלים", שתומכים בגוש הימין ומאפשרים לו את הקמת הממשלה. נאמר, "איש באמונתו יחיה", ואני מוסיף — "איש על חשבונו יחיה". רוצים ללמוד בישיבה במקום לעבוד ולהתפרנס — בבקשה, עשו זאת על חשבונכם, מכספי תרומות, ולא מתקציבם של אלה שעובדים קשה לפרנסתם.

כהן כותב, "המדינה היהודית שהוקמה כאן נועדה לשמש בית ומגן", ושוכח לציין שמקימי המדינה לא היו אנשי המגזר שאליו הוא משתייך. אותו מגזר חרדי שהתנגד להקמת המדינה ומסרב גם כיום להשתתף בהגנה עליה, אך נותן ידו לימין הקיצוני שמתנגד לפשרה. בהמשך מציע כהן לאלפר ולאחרים שאינם חלק מהמגזר החרדי להתגורר בארץ אחרת (!). זו כבר לא סתם בערות, אלא חוצפה ממש, שנובעת מהכוח שצברו המפלגות החרדיות האנטי־ציוניות כתוצאה מהיריבות הקיימת זה דורות בין גושי השמאל והימין. חבל שכהן לא למד יותר מקצועות ליבה, הוא היה מכיר טוב יותר את ההיסטוריה, ויודע גם שמקבלי פרס נובל היהודים קיבלו אותו (בעבר וגם כיום) בזכות העיסוק במדעים השונים, לא בשל מה שהוא מכנה "שקידתם על לימוד התורה".

ישי אלוני, חיפה

שלא יתגייס

בתגובה על "ואז דרסנו קיפוד", מאת אורלי וילנאי ("הארץ", 25.4)

אורלי וילנאי כותבת על שאגות השמחה שליוו את הרצח של מנהיג חיזבאללה השייח עבאס מוסאווי על ידי מפעילי מזל"טים, ביחידת המודיעין שבה שירתה בשנות ה–90. היא זוכרת את השמחה למראה הרצח שלו ושל מי שהיו סביבו, בהם גם עוברי אורח. מנגד היא זוכרת את העצב שאחז בחיילים/ות כשבדרכם חזרה לבסיס דרסו קיפוד. התהליך הגזעני הזה לא החל עם הסיפור של וילנאי, אבל הוא הלך והחריף מאז ועד היום.

חברה השולחת את בניה ובנותיה להרוג פלסטינים/יות, ולצהול, בשעה שהיא מחנכת אותם לאהבת חיות וטבע, היא חברה מושחתת. ראוי להזכיר בהקשר זה, שכבר נאמר במקרא "בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּֽשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּֽךָ" (משלי כ"ד יז). זילות חיי אדם (שאינו יהודי) היא גזענות שאסור לנו לעבור עליה לסדר היום. עכשיו, משוילנאי רואה ומבינה את המשמעות הנוראה של מעשיה ומעשי חבריה החיילים לפני 30 שנה, ויש לה גם אומץ לספר על כך לציבור כולו, אולי כדאי לה להגן על בנה מפני הגיוס המתקרב, לחסוך ממנו להתמודד עם מציאות חסרת מוסר וצדק, ולהציע לו להישאר בבית.

ד"ר חנה ספרן, חיפה

נכה, על תקן קישוט

כשהוא נישא על גלי האהדה התקשורתית, אלכס פרידמן ניהל שיחות עם מפלגות רבות כדי לחבור אליהן, כך העיד בעצמו, עד שישראל ביתנו, מפלגה שלא עשתה דבר בעבור ציבור הנכים בכנסת היוצאת, צירפה אותו אליה. מאז הצגת הרשימה ולאורכו של מסע הבחירות, פרידמן דאג לחדד כי הצטרף לישראל ביתנו, כי זו המפלגה היחידה שתדאג לקשישים ולנכים. ואכן, במצע שלה כתוב במפורש, "העלאת קצבת הנכות עד לגובה שכר המינימום".

אם כן, ליברמן, קיים הבטחתך לציבור הנכים. הישען על העובדה שאתה הגבול הדק שבין קואליציה לבין בחירות חדשות, והתעקש על הסעיפים במצע שלך הנוגעים לבעלי המוגבלויות באותה הנחישות שבה אתה מתעקש בנושא דת ומדינה, וח"כ ממפלגתך עודד פורר מתעקש על עדכון קצבת הקשישים ב–500 שקלים, כתנאי להקמת קואליציה. אחרת, יהיה עליך לספק הסברים לציבור הנכים, שיתהו אם לא צירפת את פרידמן כקישוט בלבד.

צחי אדרי, טירת כרמל

מגד והצרעה

בתגובה על "אלוהים כן היה שם", מאת איל מגד ("הארץ", 1.5)

מפליא אותי כל פעם מחדש להיווכח עד כמה אין לאמונות קיצוניות גבולות. והפעם הגיע תורו של איל מגד לפרוץ את גבול הסבירות בהשוותו את "היחס שלנו לבעלי חיים, האכזריות הבלתי נתפסת שלנו כלפיהם", ללא פחות מאשר ל"ההתעללות הבלתי נתפסת של הנאצים ביהודים". למרבה האירוניה, מאמרו נדפס בסמוך למאמר על זילות השואה. בעניין אחד אני מסכים עם מגד, ועוד יותר מכך. לצרעות יש תודעה. ראיה לכך מצאתי במאמר מאותו יום בעיתונכם על צרעות שגורמות לעכבישים לטוות רשתות כפי רצונן ותכנונן. אי לכך, אני מרשה לעצמי לדרוש מכל המאמינים בדת הטבעונות, לבחון כל צעד שלהם כדי להימנע מדריסת נמלה משכילה וממחיצת ד"ר יתושה, שבדיוק לקחה מהם דגימת דם לצורך מחקר מדעי חשוב.

איני מעוניין להיכנס לוויכוח אידיאולוגי עם מגד, יש לי רק הערה אחת: הטהרנות וההתנשאות (של מגד ושל טבעונים אחרים, רבים מדי) גורמת לאנטגוניזם הולך וגובר כלפיהם מצד קרניבורים כמוני.

גידי גולדשטיין, רמת השרון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ