רופא, אל תיתן יד לגירושם

נפתלי ברזניאק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נפתלי ברזניאק

בתגובה על "ריבלין שקל לפעול נגד גירוש הפיליפינים אולם החליט שלא להתערב מחשש לתקדים", מאת לי ירון ("הארץ", 4.7)

עד כמה שאני יודע, רופא אמור לטפל בחולה ולא לגרום לו למחלה. מה אמור לעבור במוחו או בנפשו של רופא, כשהוא מבין שבפועלו הוא עלול לגרום לאחר נזק, גופני או נפשי? האם האיש שנשבע את שבועת היפוקרטס, או את השבועה העברית, או את שבועת אסף הרופא — "אל תקשיחו לבב מלחמול על דל ואביון" — לא אמור לעצור לרגע, ולומר למי שהוא צריך לומר, עד כאן? מה הניע את פרופ' שלמה מור־יוסף לבלום את כבוד נשיא המדינה ראובן ריבלין, שנמצא באבלו על מות אשתו, והוא כלי הנשק המוסרי הכמעט יחיד שנותר במערכת השלטונית של מדינת ישראל, מלסייע למשפחות העובדים הזרים, על משפחותיהם וילדיהם, מלהפעיל את כוחו במניעת גירושם? כך כתוב בשבועה העברית: "אתם ניצבים היום, מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה, לעברכם בברית הרפואה, למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם, בשום שכל וביושר לבב למען קום דור רופאים, דרוכי מעש ואמוני ייעוד לעזרת האדם הדווי. וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור: על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה. ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נוכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד".

לעניות דעתי, רק לב של אבן יכול לעשות זאת. מבחינתי, מדובר בהפרה של שבועת הרופא כפי שאני מכירהּ. לטעמי יש תפקידים אסורים, בכירים ככל שיהיו, שמי שאמון על תורת הרפואה, ויודע מלכתחילה שהם עלולים לעורר ניגודי אינטרסים מצפוניים בין מה שלמד ואף נשבע לו לבין מהותם — אינו יכול לקבל מינויו להם.

אבי זיכרונו לברכה ביקש מקצין גרמני את מותו, רק כדי להימנע מלהכות אחר. מצפונו הנקי היה חשוב לו מחייו. צעדו האחרון של פרופ' מור־יוסף ראוי לכל גינוי.

נפתלי ברזניאק, רופא, תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ