יש עתיד לקונפליקט

בתגובה על "לפיד מלך החרדים" מאת ענר שלו (“הארץ”, 9.4)

הצדק עם ענר שלו במאמרו המרתק על השוויון בנטל: שוב עבדו על הציבור החופשי; נראה כי לא הרבה עתיד להשתנות בשדה הנטל השווה. אבל מדוע בכלל נחוץ שוויון בנטל? הרי קריסת הקומוניזם כבר הוכיחה כי בני האדם לא באמת נולדו שווים. זאת ועוד, מדינת ישראל אינה היחידה המממשת תפישה שגורסת חלוקת תפקידים מגזרית, בין הציבור הכללי לבין אליטה דתית, שבתמורה למילוי פונקציות דתיות פטורה מהצטרפות לשוק העבודה ומהתגייסות לצבא. זה למשל ההסכם הבלתי כתוב שמאפשר את חייהם של נזירים וכמרים קתוליים בכמה מדינות נוצריות, או גם נזירים במקדשים בחלק ממדינות דרום מזרח אסיה. אלא שכדי שהסכם חברתי מעין זה ימשיך להתקיים על יסודות איתנים, לפחות חלק מהתנאים הבאים צריך להתמלא: שהאליטה הדתית, כסמל לטהרתה וקדושתה, תתנזר מחיי השעה, שתחיה בצניעות יחסית לרמת החיים הכללית, שתישאר בגודל שהחברה יכולה לשאת אותו כלכלית, ושתהיה גם הסכמה עממית רחבה על התועלת שבהחזקתה.

במקרה של החרדים כאליטה דתית, התמונה עגומה. החרדים מתחתנים, מקימים משפחות, נוהגים במכוניות, קריירות שונות פתוחות לפניהם. בנוסף, גודלה של האליטה תפח לממדים שהחברה מתקשה לשאתו. חייהם של החרדים אמנם צנועים, אך לא יותר, כי אם פחות מאלה של מגזרים מוחלשים בחברה כזקנים, ערבים וסתם עניים, ובקרב הציבור חל כרסום מתמיד בהסכמה על התועלת לחברה שבתפילות ובלימוד תורה.

הקונפליקט בין הציבור החופשי לבין החרדים, אם כך, הוא אמיתי ועמוק. אפשר אולי להמשיך לדחות את פתרונו, אבל בסופו של דבר זה יהיה בעוכרי שני הצדדים, שכן ככל שחולף הזמן ממלאת החברה החרדית פחות ופחות את התנאים ההכרחיים לקיומה כאליטה דתית, והקונפליקט מעמיק.

ד”ר רמי קמחי, בית ספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל בשומרון