עצה לבני גנץ. על החתום: עמוס עוז

מכתבים למערכת 10.4.2014
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מכתבים למערכת 10.4.2014

דגל לבן גדול

בעקבות התבוסה המחפירה שנחל צה"ל בעימות עם בריוני הגבעות, מן הראוי שהרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, ילך להתנחלות יצהר עוד היום עם דגל לבן גדול בידו, יודה בתבוסת צה"ל, ויודיע על נסיגת כל כוחותינו מהתנחלות יצהר ואולי מכל ההתנחלויות.

עמוס עוז, תל אביב

הרפו מרשות השידור

בתגובה על "תם עידן השידור הציבורי" מאת 
אמיר שני ("הארץ", 2.4)

אני מתנגד נמרצות לסגירת רשות השידור בכל צורה שהיא, ומוחה על דברים הנאמרים ונכתבים בגנותה. לרשות השידור יש תוכניות ומשדרים מעולים, ופחות תשדירי שירות מאשר הפרסומות בערוצים וברשתות מסחריים.

זה שנים מספרים לנו שרשות השידור צולעת, גרועה, בזבזנית וכו', אשר על כן יש לבצע בה רפורמה, ובאחרונה מדובר על סגירה. נראה שהאומרים כך הצליחו לשכנע את עצמם, אבל מנטרה שחוזרים עליה שוב ושוב אינה הופכת לאמת צרופה. ברור שערוצים מסחריים מוכרחים לייצר הכנסות, הבאות מפרסומות, תשדירים ומשדרים שרמתם אינה בהכרח תמיד מהגבוהות, ודי לחכימא ברמיזא.

הציבור אינו מטומטם, אבל יש משדרים מסחריים שאינם מביאים זאת בחשבון. מרוב משדרים כאלה, גם טעמו של הציבור עלול להתקלקל. משום כך נחוצה לנו רשות שידור ציבורית, על ערוציה השונים, שתהיה עצמאית ובלא הכוונה פוליטית. בעד פעילות של רשות שידור ציבורית ממש, כמו זו הקיימת בארצות הברית, אשמח לשלם אגרה, ואף גבוהה מ–400 שקל. בינתיים אשמח להמשיך ליהנות משידורי רשות השידור שלנו כפי שהיא, כולל ערוץ 1 וקול המוסיקה.

למען הגילוי הנאות אציין, שאשתי ואני גמלאים וזה שנים איננו חייבים בתשלום אגרת הטלוויזיה. הדבר נכון כמובן לכלל הגמלאים. טועה השר גלעד ארדן בדברו על "400 שקל אגרה" שמשלמת קשישה שתשמח לא לשלמם, אלא אם הוא מתכוון לאשה שגילה נמוך מגיל הפרישה הרשמי, ואם כך - לא ברור משום מה הוא מכנה אותה קשישה.

אדם וינצה, הרצליה

התוכנית הפרגמטית

בתגובה על "שומרי החומות" מאת ארי שביט ("הארץ", 27.3)

ארי שביט נהנה לספר לעצמו סיפור על שמאל "הזוי", על "נטורי קרתא" של רעיון. סיפור זה עוזר לו לבסס לעצמו דימוי "מפוכח", של מי שעיניו פקוחות, שאינו משלה את עצמו ומישיר מבט נכוחה אל המציאות. הוא גם מפיץ סיפור זה ברבים, וסביר להניח שהוא מוצא לו קונים רבים.

השמאל הציוני ברובו לא התעלם אף פעם מהאיומים החיצוניים, ומהקושי של הערבים לקבל את קיומה של ישראל. אלא שהוא ראה גם איום ממשי על הציונות בחוסר נכונות לפשרה ולחלוקת הארץ. בנוסף לכך, הפלא ופלא, הוא התייחס גם לכשל המוסרי והנפשע שבכיבוש ובשליטה על עם אחר.

התוכנית הפרגמטית של השמאל הציוני היא התוכנית המקובלת על רוב העולם המערבי ועל הליגה הערבית. גם לארי שביט אין ככל הנראה תוכנית אחרת. ישראל, דרך מפעל ההתנחלויות, עושה זה עשרות שנים מאמץ רציף ועקבי לרסק את סיכויי מימושה.

הדרישה להכיר הצהרתית ב"מדינה יהודית" היא סמנטיקה מיותרת ותמוהה בישראל עם אוכלוסייה של יותר ממיליון ערבים. היציבות במזרח התיכון תישען על אינטרסים משותפים ובלמים יעילים, ולא על הצהרות אהבה והכרה למיניהן, או על צדק מוחלט. האם באותה נשימה מצפה שביט שהפלסטינים יתעקשו על הכרה ישראלית בזכות השיבה? שהרי גם בה יש מן הצדק.

איל פלג, תל אביב

מעגל העוני המתרחב

בתגובה על "חברה שאינה דואגת לענייה" מאת ירדן סקופ ("הארץ", 8.4)

הקביעה בדו"ח מבקר המדינה, כי בישראל 900 אלף רעבים, אינה מפתיעה. כל מי שחי בארץ יודע, שהעוני הולך ומתרחב כשהפערים החברתיים הולכים וגדלים. גם שר הרווחה אינו מופתע. הוא בא מדימונה ויודע היטב, כי רבים מהרעבים גרים בדרום. גם השר עמיר פרץ, המתהדר כמגן העובדים החלשים, יושב באותה ממשלה שקיצצה בקצבאות הילדים, והוא שותק. בשדרות אין עניים, כנראה.

לצערי הרב, רבים מהרעבים ימשיכו ויצביעו שוב לבנימין נתניהו, אבי הקפיטליזם החזירי. הוא יופיע בתקשורת ויסיט שוב את הוויכוח מן העוני אל הפחדה מפני איראן הגרעינית, מפני החמאס בעזה וחסן נסראללה בלבנון.

לקראת חג הפסח שוב יחלקו העמותות השונות חבילות מזון, ויהיו תורים ארוכים לחבילה המושיעה. אני רואה את האנשם שעומדים ברחוב בצלאל בירושלים, ואני מתבייש בשבילם. לצערי, השנה נוספה אוכלוסייה צעירה ועובדת למעגל העוני. זאת אוכלוסייה שרבים בה תמכו בתנועה של יאיר לפיד, שהציב את עצמו כמגן מעמד הביניים.

יצחק מאירי, מבשרת ציון

עובדה עתיקת יומין

הוויכוח הלאומי בשאלה "מיהו יהודי", בהקשר הפוליטי, מיותר לדעתי. מאחר שהיהודים מוכרים מדורי דורות כמיעוט לאומי בעל היסטוריה ייחודית, המתועדת בתנ"ך, בארכיאולוגיה ובספרי ההיסטוריה, אין צורך להוכיח ש"חיה" כזאת קיימת. באחרונה ביקשתי מצרפתי להגדיר "לאום צרפתי". הוא התקשה לתת תשובה אף שלא היה ספק בלבו שלאום צרפתי קיים ואין חולק על כך.

השלום האמיתי יתממש כאשר הערבים יצטרפו לעולם הנאור ויכירו בעובדה עתיקת יומין, שקיים לאום יהודי ששורשיו נטועים עמוק בארץ ישראל.

מיכאל תמיר, ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ