הבשורה על פי גרוסמן

תמר חכם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תמר חכם

בתגובה על "גרוסמן בורח מבשורה" מאת ישראל הראל ("הארץ", 29.8)

הניתוח של ישראל הראל מבוסס על השקפת העולם שלו, שהיא קיצונית בעיני, אך לצערי, היא ההשקפה שממשלת ישראל מתנהלת על פיה. הסכם אוסלו לא היה שגיאה פטאלית, הוא היה הסכם שביר, שקיצונים משני הצדדים וגם ממשלות ישראל שלא עמדו בהתחייבויותיהן ריסקו אותו.

אין לי כוונה להתנגח כאן עם ישראל הראל, אלא לקרוא לאזרחי ישראל להתנער ולצאת לכיכרות כדי לומר: לא להסתה, להפחדה, לשנאה, לגזענות, לאלימות, ללאומנות. כן לשפיות, לפתרון הסכסוך, לסובלנות, לסיום הכיבוש, לפתרון של שתי מדינות לשני עמים ולחיים משותפים עם המיעוט הערבי. כן גם לצדק חברתי, כי לא יכול להיות פה צדק חברתי כשאנחנו כובשים וצרים על העם הפלסטיני וכשמשאבים הולכים וגדלים מוקצים ויוקצו גם בעתיד לצורכי ביטחון.

"עמוד ענן", "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן" הם רק שלבים ב"מדרון אכזב", שאנו נדחפים אליו בהעדר חזון מדיני. עד שלא יהיה הסכם מדיני, עד שלא יסתיים הכיבוש, נידונו לחיות על החרב. בנימין נתניהו פועל מתוך אמונה שהסכסוך בלתי פתיר, כפי שאמר בראיון לאתגר קרת ("הארץ", 15.6.2011). לסכסוך הזה אין פתרון צבאי ואין מנצחים בקרב הזה, יש רק מחיר דמים, והוא גבוה מדי.

רוב הציבור מאמין בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אך מצד שני הוא גם מאמין שהעימותים והמלחמות הם גזירת גורל שאינה ניתנת לשינוי, ואינו מבין שבידינו לשנות. זה הזמן להתנער ולצאת לכיכר ולומר: השיבו לנו את התקווה להיות עם חופשי בארצנו, חופשי מכבלים של כיפות, גזענות מתלהמת, בריונות ממונעת, אריות וצללים. השיבו לנו את האמונה בנפש יהודי הומייה, בקדושת החיים, בשלום ילדים, בטוהר הכוונות ובצדקת הדרך.

תמר חכם, עומר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ