מכתבים למערכת 19.11.2014

לוגו הארץ
הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
לוגו הארץ
הארץ

החזון והיעד

בתגובה על "באין חזון מתבכיין עם" מאת ישראל הראל ועל "להרים את נס המרד"
 מאת זאב שטרנהל ("הארץ", 14.11)

ישראל הראל קובע שרק מערכה שמאחוריה עומד חזון לאומי כולל, מערכה המתבצעת במלוא ההיקף האסטרטגי הנחוץ, תגדע את חזון הפלסטינים לשחוק את ישראל מבפנים ומבחוץ. אני מסכים לעיקרון, אבל הראל לא מסביר מהו החזון הלאומי.

לעומתו קובע זאב שטרנהל באופן ברור מה הוא היעד האסטרטגי ואני מסכים עם כל מלה. אינני מסכים שיש להרים נס מרד, אבל חייבים להחליף את הממשלה ואת העומד בראשה.

הייתי אחד החותמים על מכתב לראש הממשלה שבו תבענו, יותר ממאה אלופים ותתי־אלופים, לפתוח ביוזמה לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים על בסיס היוזמה הסעודית. ההנחה באותו מכתב היתה שראש הממשלה ינהג בהיגיון מדיני, ואנחנו נתמוך בו. לצערנו, טעינו (כפי שכמה מאיתנו צפו). בנימין נתניהו כבול באידיאולוגיה שהוא מאמין בה, "ארץ ישראל השלמה", משלם מס שפתיים לפתרון שתי המדינות לשני עמים ולמעשה מטרפד כל אפשרות לפתרון, מחבל ביחסינו המיוחדים עם העומק האסטרטגי היחיד שלנו (ארצות הברית) ומביא לבידודנו ההולך וגובר בעולם.

לכן לא צריך להניף את נס המרד, ולא די בהקמת גוף ציבורי, חשוב וגדול ככל שיהיה; נחוצה חתירה להקמת גוש פוליטי שיתבסס על המפלגות הקיימות ומטרתו להחליף בתהליך דמוקרטי את הממשלה בממשלה שתחתור לפתרון היחידי שיכול להבטיח את קיומה של מדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק על בסיס מגילת העצמאות.

את בעיות הפערים החברתיים, יוקר המחיה, החרדים וגיוסם לצבא — חשובות ככל שיהיו — נפתור לאחר שנבטיח את החיים עצמם, את קיומנו.

תא"ל (בדימוס) אשר לוי, תל אביב

מי זה הממסד המושחת

בתגובה על "ועדת השרים לחקיקה דחתה יוזמה להארכת השירות של תלמידי הישיבות הציוניות" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 17.11)

בידיעה מצוטט ח"כ עמר בר לב הזועם על חברי "יש עתיד" שלא תמכו בהצעת החוק שהגיש, באומרו כי "המפלגה ממשיכה לשתף פעולה בקריצה עם הממסד המושחת של ישיבות ההסדר".

אני מכיר היטב את מה שמכנה בר לב "הממסד המושחת" של ישיבות ההסדר וככזה תהיתי: למי בדיוק הוא מתכוון? האם כוונתו לרב חיים דרוקמן, חתן פרס ישראל, שימי חייו מלאים בחינוך ובחסד ובעזרה לזולת? או לרב צפניה דרורי, שהלך לקרית שמונה בימי הקטיושות הקשים ביותר כדי להקים שם עולם של תורה וחינך מאות ואלפי תלמידים למסירות נפש למען המדינה? ואולי לרב יובל שרלו, רב ומ"פ במילואים, חבר ועדת הלסינקי לאישור ניסויים בבני אדם, ועדת סל הבריאות ומועצת העיתונות? או לעוד עשרות רבנים שתלמידיהם יושבים ולומדים ותורמים לקהילה, בירוחם ובשדרות, בקרית שמונה ובמעלות, בכרמיאל ובדימונה ובאילת?

שמוליק קליין, יועץ תקשורת
 לאיגוד ישיבות ההסדר, ירושלים

הצנחן השלישי

בתגובה על "'משונה הידיעה כי ערב זה
 הוא אחרון בחיי'" מאת עופר אדרת
("הארץ", 14.11)

בקורת רוח קראתי את הכתבה על רפאל רייס ועל חביבה רייק, שלא נשכחו. חסר לי השלישי בחוליית הצנחנים שלהם, צבי בן־יעקב גרינהוט. צבי נהרג בנפרד, ואין אנו יודעים מה מקום מנוחתו האחרונה. הוא לא הוצא להורג יחד עם עמיתיו והדעה אומרת שהוא נהרג במחנה הריכוז הידוע לשמצה מאוטהאוזן. הרכבת שהסיעה אותו הופצצה על ידי חיל האוויר של ארצות הברית, וייתכן שהוא נספה בהפצצה הזאת (כאנשי מחתרת סלובקים נוספים). צבי וחביבה היו מיועדים לפעול בסלובקיה, רפאל וחנה סנש בהונגריה.

מן הדין לציין, בשולי הדברים, שהצנחנים פגשו בזמן האימונים שלושה יהודים סלובקים שברחו ועלו ארצה. שניים מהם הזהירו את הצנחנים ששליחותם נדונה לכישלון, ורק אחד מהשלושה, איש השומר הצעיר, סמך את ידו על השליחות.

ישעיהו ילינק, באר שבע

9 בנובמבר בגרמניה

בתגובה על המכתב של יהודה מיכאליס, "התעלמות מ–9 בנובמבר" ("הארץ", 16.11)

כפי שציין במכתבו יהודה מיכאליס, ב–9 בנובמבר התרחש ליל הבדולח ב–1938 ונפלה חומת ברלין ב–1989. אולם, ישנם עוד שני אירועים חשובים וקודמים שאירעו בתאריך הזה בתולדות גרמניה: ב–1918 הוכרזה הרפובליקה הגרמנית הראשונה, זו שכונתה לימים על שם העיר ויימאר, שבה נחקקה החוקה של אותה רפובליקה ב–1919; ב–1923 התחולל בתאריך הזה ניסיון הפוטש של היטלר במינכן, שבו ניסה לתפוס את השלטון בגרמניה בצורה חובבנית ונכשל, מה שהוביל אותו לשנות את הטקטיקה של מפלגתו לכיוון הפוליטי.

ב–1990 נדונה הצעה להכריז על איחוד גרמניה בתאריך הזה, אבל עקב היותו מקושר עם ליל הבדולח בחרו בתאריך אחר (3 באוקטובר) וחבל; לתאריך הזה, שמקושר לעברה של גרמניה לטוב ולרע, יש משמעות היסטורית עמוקה ביותר שראוי ללמוד עליה גם בגרמניה וגם בישראל.

מודי וידנפלד, ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ