צדק לקוראות שירה

שרון אס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שרון אס

בתגובה על "ביטול הפרס לגיטימי" מאת רועי פלד ("הארץ", 24.12)

גם אני מכירה אשה אחת שסבלה מהצקותיו של יצחק לאור. גם אני יודעת שמדובר באיש שיכול להלך אימים על סביבותיו. איני חברה שלו, ואף לא ידידה. את מספר המשפטים שהחלפנו אפשר למנות על כף יד אחת. ויש בי אמפתיה גדולה לאלו שטעמו מנחת זרועו המטפורית ואולי הלא מטפורית. אז מה. כן, אז מה. אני גם קוראת. בעיקר קוראת. ונראה לי סיוט אמת שיבחרו משוררים ומשוררות המתאימים למשרת יקירי העיר. מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האשה, ורד סויד, בירכה על ביטול הענקת פרס לנדאו ללאור, שכן יש להעניק פרס למי שראוי לחיקוי. ראוי לחיקוי על מה? אני מסתכלת על הספרים בספרייתי: טולסטוי תמך באיכרים אבל היכה את אשתו. לא ראוי לחיקוי. טז יוז (משורר ככה ככה) האמין בכישוף והתעלל בנשים. בוודאי לא ראוי לחיקוי. פוקו — גם הומו גם חובב סאדו־מאזו וגם פדופיל. אין מה לדבר. הרשימה ארוכה וכמובן מסובכת, כי נשים לרוב התעללו בעצמן וגברים התעללו בנשים — ולא אלו ולא אלה ראויים לחיקוי בגין הביוגרפיה שלהם.

מי שכן ראוי לחיקוי על כתיבתו הוא נדיר. אני מזדהה עם התשוקה הגדולה שיוצרים יהיו מופתיים באנושיותם וביצירתם כאחד, אבל אלה נדירים מאוד. ואילו החברה היתה מחלקת פרסים רק לאלה שיש הלימה בין חייהם ליצירתם אני חוששת שקופות התרבות היו מתפקעות. שירתו של לאור, כאשר אינה מוכתמת בבריונות יבבנית ובסנטימנטליות, היא לא פחות משירה גדולה באמת. ויש כל כך מעט שירה גדולה מסביב. הכנות החליפה כבר מזמן את השאיפה לאמת, הביטוי הכמו־חופשי את אומנות הצורה. העונש הגדול ביותר שיכול להיות למשורר הוא לא שלילה של פרס אלא התעלמות. יש להבדיל בין מים למים. אלו שנעשה להן עוול — שישמיעו קול ויתבעו צדק. ואלו שקוראות שירה, מן הראוי שייעשה גם עמן צדק — וייתנו את הפרס למשוררים ולמשוררות מעוררי השראה ויופי ואומץ בשירתם, כגון יצחק לאור, ולא למי שיכול כביכול לנופף בתחתונים נקיים כבדגל.

שרון אס, תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ