לתשומת לב האדונים | מכתבים למערכת 29.7.2019

לוגו הארץ
הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
לוגו הארץ
הארץ

לתשומת לב האדונים

בתגובה על "אוטם שריר הלב", מאת יהודה אטלס ("הארץ", 26.7)

בזמן קריאת המאמר של יהודה אטלס נזכרתי: בני 15 היינו, אני ואריך חברי הטוב, כשהוא מסר לי לשמירה את אוסף הבולים שלו. זה היה ברח' קולומבוס בבודפשט במחנה ההסגר של אזרחים זרים. אריך ומשפחתו ברחו מאוסטריה לבודפשט, שלוש־ארבע שנים קודם, והצליחו לשרוד בהונגריה, שם היהודים היו עדיין חופשיים. באתי לשם בשליחות הקהילה שסיפקה אוכל לעצורים. אישרו להיכנס רק לילדים מתחת לגיל 15 (כנראה מבחינה ביטחונית). את אריך הכרתי בשכונה, הוא הסתובב שם ובגינה על שפת הדנובה. כ"בלתי חוקי" לא יכול היה ללמוד בבית הספר.

כמה חודשים אחרי ביקורי גירשו את כל הפליטים לאוקראינה, שם נשארו בחיים מועטים מאוד. זה היה באביב 1943. משם לא חזר. כנראה נרצח או מת מרעב. כעבור כשנה גם אני נחטפתי מהבית למחנה עבודה של הצבא, משם לצעדת מוות ("של אייכמן"), משם למחנות שונים, במשך כעשרה חודשים. אוסף הבולים שרד אצל אמי בגטו, נמכר והכסף נתרם לבית יתומי שואה. הכל כתוב בספר זיכרונותי "בין עולמות". אני בן 92. אני לא משווה, אבל זאת עדות — לתשומת לבם של האדונים ד"ר שלמה מור יוסף והשר אריה דרעי.

משה ורטש, רמת השרון

מי אתם, מגרשי האמהות?

איזה אנשים אלה? מי הם האנשים האלה הקובעים גורלות ומגרשים אמהות? אנשים לא מבינים. העובדות הזרות מאריכות חיים. אילולא הן היינו שולחים את יקירינו הסיעודיים חסרי הישע לבתי אבות, ושם עם כל הרצון הטוב היו שוקעים. המטפלות המגיעות מארצות זרות מחזיקות בציפורניהן במסירות עצומה, באהבה, את נשותינו, אבותינו ואמותינו בחברה אוהבת, בהשגחה צמודה, בטיפול בבית במקום החמים שבו חיים יקירינו.

נסו לטפל בעצמכם ביקיריכם, בהיגיינה, באוכל, בניקיון — ותתרסקו. ופה יש לנו נשים שרגש אנושי של חמלת הקשיש הסיעודי מקנן בלבן. הן לא נרתעות מכל מלאכה. הן באות הנה בידיעה שהן אמורות לטפל ושאחר לא מסוגל לעשות זאת. והן צמודות שנים לאדם המוגבל החי, ממש כך, הרבה בזכותן. הן לא נוטשות, הן חרדות למטופליהן. ויש להן חיים. והן עצמן כמהות לחברה ולאהבה. ואנו במקום לתמוך בהן, בתחושות האנושיות הבסיסיות, מסלקים אותן.

הן כמו חפץ שסיים את תפקידו ונזרק לפח. אם קפאו עורקיהם האנושיים של שלטונות ההגירה, אז, בעבור זה יש נשיא. איש המצפון. עליו להשמיע את קולו המפוכח.

יהושע גתי, באר שבע

קמים עליך הררי

בתגובה על "הסדקים המוקדמים בתדמית הפילוסוף היודע־כל", מאת משה גלעד ("הארץ",28.7)

ההיסטוריונים המלומדים לימדוני היום, כי יובל נח הררי בספריו הינו פשטני, שרלטן, רדוד ועמום. לאחר המחמאות הללו, לא נותר לי אלא לשאול כמה שאלות: א) כיצד עמימות וחולשת הטיעונים מתיישבים עם היקף הקריאה וההתייחסות לספריו? ב) האם לנוכח מעמדם של מדעי הרוח, לא ראוי דווקא להחמיא לו על כך שהנגיש את השיח הפילוסופי־ההיסטורי לקהל הרחב? הרי ניתוחיו ותובנותיו העלו לדיון סביב העולם (ולא רק זה הדמוקרטי), שאלות ביחס לליברליזם, לתקשורת, למלחמות, לחינוך, ולברכה ולאימה שבקידמה. תודה רבה פרופ' הררי. לימדת אותי הרבה, גרמת לי להתלבט ולחשוב וגם אם דוגמה זו או אחרת הינה "רדודה" או שונתה לטובת דיקטטור זה או אחר, אני אמשיך לקרוא ולהתייחס לספריך מעוררי העניין והמחשבה.

ד"ר דפנה הרן, חיפה

אין אבוקדו נחות

בתגובה על "במשרד החקלאות בולמים יבוא אבוקדו — למרות מחירי שיא ומחסור חמור באופק", מאת גבריאלה דוידוביץ'־ויסברג ועדי דברת־מזריץ ("הארץ", 11.7)

הכתבה בזכות ייבוא האבוקדו כללה כרגיל דיאגרמה צבעונית, ש"הוכיחה" שמחיר האבוקדו בארץ גבוה. לעומת זאת, מחיר היבוא הצפוי, הראתה, יהיה נמוך. באמת, זה רציני? שיא השיאים היא ההשוואה בין מחיר היבוא לגידול המקומי. אני מעיד, שאנחנו, המגדלים, לא זוכים למחירים כאלה ואפילו לא מתקרבים להם. הידעתם מה מחירו של אבוקדו יחיד עכשיו באירופה? 1.75 ליש"ט בבריטניה, שהם כ–7.70 שקל לאבוקדו אחד. לעומת זאת, המחיר הממוצע שקיבלנו, המגדלים, בעונה האחרונה, לקילוגרם אבוקדו היה 6.5 שקלים. מחיר לאורך העונה, לכל הזנים.

לטעמי, אין זן אבוקדו "נחות", כמאמר היבואן שרואיין. יש זנים שונים, וכל אחד מעדיף את הזן "שלו". האבוקדו נקטף כמעט לאורך השנה כולה, בלי טריקים ובלי שטיקים, ובעוד זמן קצר יבשיל הזן המוקדם "גליל". טעמו אחר מן ההאס. יש בו פחות שומן, רבים אוהבים אותו פחות. אבל הוא טרי, הוא מתחיל את העונה והוא מתקבל בברכה. אחריו יגיעו האטינגר, הפוארטה וכאמור, ההאס. כולם מדברים על יוקר המחיה וגם "הארץ" נסחף. אבל יש מחיר לחקלאות ישראלית בארץ. כמו שיש מחיר לחינוך טוב, או לבריאות לכל. אשר לעיתונאים, אני בטוח שהאמירה "שמירה על החקלאות ועל החקלאים" מצחיקה אותם. לו היו משווים את מצב העיתונאים לזה של החקלאים, היו מוצאים דמיון.

יובל גולד, אפק

ספסל לוהט בשמש

איני יודעת מי אחראי לתכנון תחנות האוטובוסים בתל אביב, אך ברור שהוא לא נוסע באוטובוסים. התחנות (המשמשות מסגרת לכרזות מסחריות) אמורות לשרת את הקהל. הן נראות נאות ומרווחות, אך למעשה הן דוגמה להתעמרות בנוסעים מכיוון שללא יוצא מן הכלל, הספסל לממתינים ממוקם באזור חשוף לשמש. וכך רואים אנשים מצטופפים בעמידה במחצית התחנה המוצל, ואילו הספסל החשוף לשמש הקופחת נותר ללא שימוש. תיקון קל בתחנה היה מקל על הצפייה הממושכת לאוטובוס והופך את התחבורה הציבורית ליותר אטרקטיבית.

בלהה לנדסברג, תל אביב

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"