ליטל לוין
ליטל לוין

הכל התחיל במלחמת העצמאות של ישראל, כשחברת התחבורה הציבורית "דן" העמידה מספר גדול של אוטובוסים לרשות הצבא, ו"כמה נהגי טאקסי" בתל אביב החלו "מנצלים" את ההזדמנות, דיווח "הארץ" ביולי 1948. "תנועת האוטובוסים צומצמה בהכרח בעיר", נכתב בעיתון ונהגי הטאקסי "מציעים בשעות התנועה המוגברות לנוסעים רבים להיעזר בשרותיהם תמורת 'תשלום של שירות' מ-40 עד 50 מיל הנסיעה".

העימותים החלו מיד. "התחרות הזו גרמה כבר לכמה מריבות בין נהגי 'דן' ונהגי מכוניות הטאקסי", שנהגו לעצור בתחנות האוטובוסים ולהזמין את הנוסעים לעלות. "כפי ששמענו", דיווח העיתון, "עומדות העירייה והמשטרה לאחוז באמצעים תקיפים נגד מכוניות-טאקסי על שיטה זו להזמנת נוסעים לשירותם".

המדינה דווקא לא התנגדה לטקסי. בקיץ 1959 כתב יאיר קוטלר ב"הארץ" שמשרד התחבורה אף תמך במוניות שירות בימי המדינה הראשונים, מתוך "שאיפה לשפר את שרות התחבורה לציבור" וגם כדי "לשקם נכי מלחמה". כך עברו עשר שנים, ה"טאקסי" כבר נקראו בפי כל מוניות ו"דן" עדיין נאבק בהן.

ב-10 בנובמבר 1958, בפגישה עם ראש עיריית תל אביב, הזהירו באי כוחה של "דן" ש"אם תכיר העירייה בשירות המוניות כבשירותים ציבוריים, תשתמש חברת 'דן' בזכויות שמהן נהנות כיום המוניות - לרבות נסיעה בשבתות". יו"ר ועדת התנועה של העירייה מיהר להגיב כי "שום דיון לא נערך בוועדת התנועה בהקשר להכרה בשירותי המוניות כבשירות ציבורי", והדגיש כי "העירייה לא תתיר בשום אופן הפעלת התחבורה של 'דן' בשבתות".

"דן" ביקשה מהעירייה להילחם במוניות שירות ולא נענתה: לפי דו"ח משטרה שהתפרסם באוגוסט 1959, מתוך כ-2,000 מוניות שירות בתל אביב רק מעטות פועלות ברישיון. בין המוניות הרבות שוררת "תחרות פרועה" שתוצאותיה "צפיפות בעורקי התחבורה המרכזיים של העיר; פקקים כרוניים; הפרעות לזרימת התנועה; תאונות דרכים".

נציגי הנהלת דן שינו את איומיהם בעקבות פרסום הדו"ח, ועברו לאיים בהשבתת השירות התקין בתל אביב. כמה קוראים שכתבו למערכת סברו דווקא שיש כאן הזדמנות לשבור את מונופול הקואופרטיב. "'חטיפת' הנוסעים היא המאיצה ב'דן' לשפר את שרותיו והמרסנת את תאבונו להעלאת מחירים", כתב קורא מתל אביב. דוד רובנר מחיפה קבל על "המונופול על כל כבישי הארץ שנמסר במתנה לקואופרטיבי התחבורה הציבורית. אין הכנסותיו של הנהג תלויות ביעילות עבודתו, בפריון עבודתו או בהתמסרותו לעבודתו. הכנסותיו של נהג התחבורה הציבורית משוריינות מראש ולפי ראות עיניו".

באפריל 1960 הודיע אריה מזור מהנהלת "דן" במסיבת עיתונאים ש"אם לא ישופר המצב יפעיל 'דן' מעין 'משטרה פרטית' משלו, בצורת חוליות של אנשים שיגבו עדויות על 'הסגות גבול' של מוניות ליד תחנות האוטובוסים'". במקביל פנה לדעת הקהל: על פני עמוד שלם ב"הארץ", שקנתה המחלקה ליחסי ציבור של "דן", סיפר מזור על פגעי המוניות בתל אביב, בליווי תמונות המתעדות את "הריקוד היומיומי של מוניות השירות ליד תחנת האוטובוסים".

המאמצים הצליחו במידה: בדצמבר 1960 החליטה הנהלת עיריית תל אביב להקים, בשיתוף עם משרד התחבורה ועם "דן", "קרן ציבורית לפדיון מוניות שבעליהן ירצו לעזוב את המקצוע". גם זה הועיל רק מעט. חלפו כמעט ארבעים שנה עד שב-1994 נעשה ניסיון ראשון לרגולציה של קווי השירות: נקבע שמוניות בלתי חוקיות שפעלו ברצף מאז 1987 יקבלו רישוי. ב-2005 התקבל חוק לתיקון פקודת התעבורה (1964), ולראשונה נקבעו בחוק סדרים לפעילות ענף מוניות השירות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ