בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

22.11.1953/דיון לקראת מהפך בתוכנית הלימודים

תגובות

הקורא ד.פ מתל אביב, אב לילד בבית ספר יסודי, כתב למערכת "הארץ" בייאוש. "רוצה אני לצרף את קולי לתלונות הרבות שנשמעו בימים האחרונים מעל דפי 'הארץ' ועיתונים אחרים ביחס לרמת הלימוד בבתי הספר העממיים הממלכתיים", נאמר במכתבו, שהתפרסם באוקטובר 1953. "מדי יום ביומו אני חוקר ודורש מבני, למה חזרת כל כך מוקדם? למה אין לך שיעורים להכין? מה לימדו אתכם בכל זאת היום? והנה התשובות שאני מקבל: 'היום לא היתה מורה ולמדנו רק שלוש שעות ובהן התעמלות וזמרה. אין לנו שיעורים להכין'. 'היום היו לנו שתי שעות חופשיות. אחד המורים חסר'. או התשובה המעניינת ביותר: 'מה זה אתך? אתה לא יודע כי חסרים מורים ותוכנית הלימודים עוד לא קבועה'".

תוכנית הלימודים העברית הותקנה בשנת 1922 על ידי המחנך יוסף עזריהו; חלפו יותר משלושים שנה מאז, אך בנו של ד.פ, יחד עם כל ילדי ישראל, עדיין למדו לפיה. לאורך השנים כמעט ולא הוכנס בה שינוי. ב-1952, במאמץ משותף של עשרות מחנכים וועדות בגלגולים שונים, החלה להתנסח תוכנית חדשה שתחליף את זו האנכרוניסטית, שהתאימה ל"יישוב הקטן והבלתי עצמאי של שנת תרפ"ג, השונה לחלוטין מן החברה הישראלית בשנה החמישית לקיום המדינה העצמאית", כדברי מאמר ב"הארץ". אנשי משרד החינוך ידעו היטב שאם לא ינסחו תוכנית מגובשת, אחידה ונוקשה מהר ככל האפשר, ייפול החינוך בישראל בידי הזרמים המפלגתיים, שאחזו היטב בנתחים של מערכת החינוך הצעירה.

לכן כאשר לראשונה זה שנים, ב-22 בנובמבר 1953, נערך בגימנסיה הרצליה כינוס לעיון בתוכנית חדשה לבתי ספר יסודיים, הכריז חגיגית מאמר המערכת של "הארץ": "היום מתכנסים בתל אביב מפקחי משרד החינוך והתרבות לדיון שתוצאותיו חייבות לעניין כל אב ואם בישראל... גם אם תוכנית זו לא תאריך שלושים שנה... מותר בכל זאת להניח, כי תקבע במידה לא מעטה את אופיו של הדור הצעיר ובכך, ממילא, את אופייה של המדינה".

התוכנית הישנה צריכה להיכחד לא רק בגלל האנכרוניזם שלה, טען מחבר המאמר, אלא גם משום ש"היתה, במובנים רבים, כישלון. מבחינה תרבותית היא לא הצליחה לעורר בלב הדור הצעיר רגשות הוקרה לערכים של תרבות הגולה. יתר על כן, ייתכן מאוד ששימת הדגש המוגזם ביצירות ספרותיות מסוימות שתיארו את חיי הגולה בתקופת ההשכלה, הכשירה את הקרקע להתפשטות ה'כנעניות' בדור הצעיר ולשלילה המוחלטת והעקרה של ערכי תרבות הגולה בכללן". מבחינה מעשית, גרס המאמר, נכשלה התוכנית כי לא הצליחה "לתת לנו דור של אנשים שהחריצות היא להם מושכל ראשון, כיאה לבני ארץ ענייה וקטנה".

התוכנית החדשה קבעה "מסגרת נוקשה של לימודים ו'הישגים'", דיווח סופר "הארץ" לענייני חינוך, והסביר שמכך יש להסיק שהיא מכוונת לשיתוק הזרמים המפלגתיים בחינוך, וש"משרד החינוך אינו רואה עצמו רשאי לסמוך יתר על המידה על המורים, שרמתם המקצועית וההשכלתית של רבים מהם אינה גבוהה למדי". בתוכנייה הסתמנה "המגמה להחליף את הדגש בחיי הגולה בדגש חדש - בתולדות הציונות ובתקומת ישראל". מלחמת העצמאות הלאומית ו"תהילתם של לוחמי מלחמת השחרור" תפסו בה מקום נכבד "לא פחות ממורשתה הנצחית של הגולה".

בפברואר 1956, כמה חודשים אחרי שהונהגה התוכנית החדשה, ד"ר צבי אדר מהאוניברסיטה העברית היה לאיש החינוך הראשון שכתב ביקורת פומבית ומקיפה על התוכנית. הוא האשים את משרד החינוך ב"רשלנות רבה בעריכת התוכנית", ובעיקר ב"ניסיון להגשים דיקטטורה רוחנית במדינה ובהתעלמות מהישגיה של הפדגוגיה המודרנית", דיווח "הארץ" מתוך חיבורו. ד"ר אדר הביע דאגה מ"רוח של לאומנות צרה המשתקפת מהתוכנית". המפקח הראשי, יעקב ניב, דחה את הטענה הזו מכל וכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו