30.11.1994/העליון פסק: אל על מפלה הומוסקסואלים

ליטל לוין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליטל לוין

"דומה שלא יכול להיות ספק בכך, כי אפליה בענייננו היא על בסיס 'הנטייה המינית' של העובד. אפליה זו - כלפי ההומוסקסואל וכלפי הלסבית - פסולה היא. יש בה פגיעה בשוויון", כתב ב-30 בנובמבר 1994 שופט בית המשפט העליון אהרן ברק בפסק הדין בעניינו של דייל אל על יונתן דנילוביץ.

בכך הוכרעה הפרשה שהחלה בשנת 1988, כאשר דנילוביץ פנה לחברת אל על וביקש להכיר בשותפו לחיים כבן זוגו כדי לקבל כרטיס טיסה שנתי ללא תשלום או בהנחה, כפי שזכאים עובדי אל על לפי הסכם קיבוצי בינם לבין החברה. דנילוביץ טען שהוא מקיים עם חברו מערכת יחסים יציבה מאז 1979 ושהם מנהלים יחד משק בית משותף בדירה שרכשו יחדיו.

מדור הזירה

אך אל על סירבה לבקשה. דנילוביץ פנה לבית הדין האזורי לעבודה, שהכיר בתביעתו ודחה את ערעורה של אל על. דנילוביץ, קבע בית הדין, אמנם אינו עונה על התנאים שבהסכם הקיבוצי שלפיהם מקבל טובת ההנאה יהיה "בן/בת זוגו (בעל/אשה)" או "ידוע/ה בציבור (כבעל/כאשה של עובד/ת"). עם זאת, הוא קבע שאל על נוהגת אפליה פסולה על בסיס נטייה מינית ומפרה את עיקרון השוויון שבחוק שוויון הזדמנויות. אל על עתרה לבג"ץ.

בפסק הדין שלו קבע ברק: "כל אדם הוא עולם בפני עצמו. רק הגרועות שבדיקטטורות מבקשות לבטל הבדלים אלה (...) ביסוד האפליה מונח גורם השרירות, חוסר הצדק וחוסר הסבירות", ציטטה ב"הארץ" דליה שחורי. "ביסוד הענקתה של טובת ההנאה לעובד אל על עבור בן זוג או ידוע בציבור מונחת הגישה, כי יש מקום להעניק טובת הנאה לעובד - בדמות כרטיס טיסה - עבור זה שעמו הוא חי ואתו הוא מנהל משק משותף, ממנו הוא נפרד כאשר הוא יוצא לטיסותיו ואליו הוא חוזר בסיום עבודתו". הנטייה המינית, קבע, אינה רלוונטית: "וכי הפרידה מבן זוג מאותו מין קלה יותר מפרידה מבן זוג מהמין השונה? האם חיי השיתוף בין בני אותו מין שונים הם (...) מחיי שיתוף בין בני זוג ממין שונה?".

השופטת דליה דורנר הצטרפה לדעתו. "נראה לי כי אי אפשר להכריע בעתירה שלפנינו ללא התייחסות לשינויים שחלו בנורמות החברתיות בישראל ביחס להומוסקסואליות", כתבה, וציטטה את הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו: "כוח הנורמות החברתיות פועל היטב בתוך משטר המושתת על שוויון פורמלי, כיוון שהוא מחדיר לתוך הכללים השוויוניים הבחנות אינדיווידואליות". כמה ימים אחר כך הקדיש אביגדור פלדמן מאמר לציטוט הזה מפוקו: "בניגוד לסברתה של השופטת דורנר, פוקו לא חושב שהנורמלי מתקן את עוולות החוק, אלא היפוכו של דבר: כוח הנירמול חודר אל הכיסים החברתיים שבהם החוק אינו יכול לטפל בגלל מחויבותו לעקרון השוויון, ושם - בעזרת סוכנויות חברתיות תמימות לחלוטין כרפואה, פסיכולוגיה ובתי ספר - הוא מאבחן, מאתר ומבודד לשם פיקוח והגבלה את החריגים, ומפעיל עליהם לחץ בלתי נסבל להצטרף למועדון הנורמליים".

בדעת יחיד סירב השופט יעקב קדמי להרחיב את "מועדון הנורמליים". "לפי המשמעות המקראית ולפי השימוש השגור בלשון, זוג הוא לעולם גבר ואשה", סיכמה שחורי את טיעוניו של קדמי. "כשמשווים בין זוג ובין צמד, לדעתו, אין להעלות טענת אפליה, מאחר שמדובר בשוני מהותי: זוג יכול להוליד, וצמד אינו יכול. לכן, לדעתו, אין קושי עקרוני להחיל על ידוע/ה בציבור או על בת/בן זוג את ההסדרים המשפטיים שנקבעו לגבי זוג נשוי, אך אין אפשרות להחיל אותם על צמד המורכב משני פרטים מאותו מין, שמהווה שילוב 'נטע זר' של גוף שאינו 'זוג', במטע אחיד של 'זוגות', נשואים ושאינם נשואים".

דנילוביץ, שלראשונה התראיין כמה ימים אחרי מתן פסק הדין, ציין שאינו "מחזיק את דגל ההומוסקסואליות" ואינו נלחם למען כולם. "אני אדם מאוד פרטי, וכל החגיגה התקשורתית מבהילה אותי. אני מאוד רוצה לרדת מהבמה הזאת ולחזור אל החיים הפרטיים שלי-שלנו".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ