שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

19.01.1961 / עיריית תל אביב נאבקת ב"רוכלות הפרועה"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליטל לוין

"קרה ותופעה עגומה אחת, שרצינו להרחיקה מתל אביב, הגיעה לבסוף גם לכאן", כתב בפברואר 1947 בעל הטור "ראיתי שמעתי" ב"הארץ". "קטעי הרחובות המרכזיים של תל אביב התמלאו רוכלים עומדים ונודדים, ובעברך ברחובות הללו מתקבל הרושם שהנך נמצא בשכונה מסחרית של עיירה אירופית, או באחת הערים העתיקות בארץ שכנה. מאחר שמסחר רחוב זה הולך והתפשט בתל אביב, הריהו מתחיל לשוות לרחובותיה הראשיים אופי של בזארים".

הם הופיעו אחרי המלחמה ברחובות אלנבי, לילינבלום, נחלת בנימין והרצל. רובם היו עולים חדשים. עשרות רוכלים בלי רישיון, דוחפים עגלה ונושאים שק. הם הציעו הכל, ממשחת נעליים ועד מעיל גשם. העירייה נאבקה בהם כשצצו.

"הרוכלים הופכים את השוק למקום הפקר, בחוסר משמעת ובהתפרצויות נגד המפקחים העירוניים, בלכלוך, בזוהמה וכו'", מסרה העירייה ל"הארץ" ביוני 1945. באותו חודש, שוטרים ופקחים עירוניים החרימו מאזניים ומשקולות מרוכלים ברחוב הכרמל. בעקבות זאת נשמעו טענות כלפי העירייה שנהגה באלימות, והיא השיבה: "נכון, כי בראות הרוכלים את השוטרים החלה ריצה מבוהלת, ובעת הריצה התנגשה עגלה בעגלה ועגבניות התפזרו, ואפשרי מאוד הדבר שכתוצאה מבהלה זו נשרטו כמה רוכלים. אולם השוטרים לא היכו איש ולא פיזרו סחורה".

העירייה המשיכה להילחם בכל כוחה. ראש העיר הורה למפקח הראשי "לעקור את ההפקרות הזאת מהעיר" וקרא לתושבים "לעזור למפקחים במילוי תפקידם". "הארץ" הסתייג מכך: "ברור כי לא מתוך תענוג החלו עשרות האנשים האלה לרכול בשווקים", נכתב, "רובם הם עולים חדשים שעל אף הדיבורים הנמלצים של המוסדות על הקליטה הפרודוקטיבית והיעילה של עולינו נאלצו למקור פרנסה זה. האם לא הגיע הזמן שהעירייה תמציא לרוכלים איזה מגרש מיוחד, שעליו יוקמו בזארים ועליהם יתנהל כל המסחר הזה? סידור כזה יביא תועלת גדולה יותר לכל הנוגעים בדבר מאשר הסתכסכות תמידית עם עשרות מסכנים".

במרוצת שנות ה-50 העירייה לא הצליחה במשימתה לגרש את הרוכלים מהרחובות. כפי שציין דו"ח מבקר המדינה לשנת 1960, הפיקוח של עיריית תל אביב "אינו מסוגל להקיף את הרוכלים. אחוז מסוים מהפקחים העירוניים אינו מתאים לתפקידו, הן מבחינת רמת השכלה או כושר גופני". המבקר דרש מהעירייה "לאחוז באמצעים". "מספרם הרב של העוסקים ברוכלות מביא לידי שיבוש פני העיר והפרעות לתנועה ברחובותיה של העיר", סיכם סופר "הארץ" מתוך הדו"ח, "בצורתה הנוכחית עשויה הרוכלות גם לגרום לסיכון בריאות הציבור".

בזמנו לא היה פיקוח על המזון שמוכרים הרוכלים, וגם לא על לכלוך הרחובות בפסולת הפירות והירקות שהושלכה בהם. "הרוכלים מטרידים גם את מנוחת התושבים בהכרזות קולניות על מרכולתם; כן יש מקרים של הונאת הקונים", נכתב. בינואר 1961 התלונן חבר מועצת העירייה א. סרוקה על כך ש"הרוכלים מתרבים מדי יום, סותמים את המעברים להולכי רגל, מכערים את המראה היפה של הרחובות ומהווים התחרות פרועה לסחר הקמעוני תוך הונאת הציבור על ידי מכירת מוצרים מדרגה שלישית". סרוקה הדגיש ש"ברובם הגדול אין רוכלים אלה 'מקרים סוציאליים' מתושבי העיר אלא גברתנים הבאים מחוץ לעיר". עוד באותו חודש, ב-19 בינואר 1961, נכנס לתוקפו "חוק עזר עירוני למניעת רוכלות בלתי חוקית ולהגנת על זכויות הרוכלים בעלי הרישיונות החוקיים". היה זה חוק ראשון מסוגו בארץ שהעניק לעיריית תל אביב סמכות לפעול, בעזרת המשטרה, לחיסול הרוכלות. זאת באמצעות "החרמת דוכנים, עגלות יד, וכלי פעולה אחרים אצל הרוכלים האלה", דיווח "הארץ". "בינתיים הוכנו כבר התוכניות ובקרוב ייגשו לבניית השוק ברחוב לוינסקי, שבו יהיה מקום נרחב לרוכלים, לפי רישיונות ובפיקוח". כיום בניין השוק עומד ריק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ