בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 69 שנה: מאות ילדי טהראן נחתו בישראל

4תגובות

"ילדי ישראל שנגאלו מיתמות נכר עלו לארץ ישראל", "1,228 נפשות, מעולל ועד זקן, מכל רחבי פולין, הגיעו מטהראן", "מחזות מרהיבים ומרנינים בקבלת פני הבאים בעזה, רחובות, לוד ועטלית". אלו היו הכותרות שהשתרעו לרוחב העמוד הראשון של "הארץ" לפני 69 שנה. מדובר ביהודים שברחו עם פרוץ המלחמה מזרחה, לאזורים שהועברו לשליטת הצבא האדום ב-19 בספטמבר 1939 (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב). הסובייטים העבירו חלק מהם לסיביר, והנותרים נמלטו לאזורים אלה לאחר פלישת הנאצים לרוסיה ביוני 1942.

אלפי יהודים בהם ילדים, הסתפחו לכוחות הפולניים בפיקודו של הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס, והגיעו איתם ב-1942 לאיראן. הסוכנות היהודית הקימה בטהראן מחנה לילדים וארגנה את עלייתם ארצה, בסיוע הצבא הבריטי. רבים הגיעו לישראל דרך ירדן, ואחרים במסע ימי מקראצ'י לפורט סעיד. משם הועברו הפליטים ברכבת לעתלית. "הארץ" לא חסך בדיווחים על האירוע. "מי ומי הבאים? באו מטאהארן לארץ 1,228 נפשות, בהן שבעה תינוקות, 119 ילדים ו-95 ילדות בגיל משנה אחת עד עשר שנים, 834 נערים ו-804 נערות בגיל מ-11 עד 18 שנה, וכן 100 גברים ו-269 נשים בגיל עד 60 ומעלה". כתב "הארץ" יצא לקבל את פני הרכבת ודיווח כי "ביום ה' לפנות בוקר באה הידיעה שהרכבת מתקרבת. כשנעצרה לפני התחנה שהיתה מוארת אור לבנה במילואה, ראיתי ראשים למאות מציצים בעד חלונות הקרונות. חשתי זעזוע של התרגשות עובר בלבי. הילדים שאלו, 'האם כאן גרים יהודים'? עניתי להם, כאן לא, אבל לא רחוק ביותר מכאן תגיעו לתחנת הרכבת של המושבה היהודית רחובות, שם גרים רק יהודים".

ב-21 בפברואר דיווח "הארץ" כי "27 תינוקות שעדיין לא מלאו להם חמש שנים הגיעו לביתם, הוא בית התינוקות של ויצ"ו בירושלים. משתאים, הסתכלו התינוקות באנשים שהורידום מן האבטובוס שהביאם מעטלית אל התחנה הסופית של מסע נדודיהם". כתב "הארץ" כתב כי אחד הפעוטות אמר כי "לא נכון שאנחנו נוסעים הביתה. אין לי בית ולא אבא ולא אמא. אני רוצה לנסוע עוד". ואילו אחת הילדות הסבירה מדוע לא בכתה כשקיבלה חיסון. "לא בכיתי כי אני יודעת לסבול, ולא לבכות", אמרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו