אסף שטול-טראורינג
אסף שטול-טראורינג

"הם מאורגנים בכנופיות גדולות, ותכסיסם לפגוע בסבלנות האנשים המחכים בתור", כתב ק. חביב בפברואר 1947, על התופעה המתפשטת של הספסרות בכרטיסי קולנוע. "לעשרות איש בתל-אביב נהפכה ספסרות זו לפרנסה, יש אף קבוצות ספסרים מאורגנות עם 'מפקד' בראש, המנצח על הדוחק המלאכותי ליד הקופה והיודע 'לסדר' את הענינים".

בשנים הבאות התופעה החמירה, ובמארס 1951 שב הנושא לדיון בעיתונות היומית.

מדור הזירה

"הסוכן היה לבוש אמריקאית החל מנעליו הצהובות ומכנסי הצמר הסרוקים-תכולים והמעיל הדו-צבעי וכלה בתסרקתו המצוחצחת המוכרת היטב למעריציו של ציזאר רומרו, כפי שנראה להם ב'בית העם' בכמה מסרטיו בטכני-קולור מלא. את פיו קשטו שני זנבות שפם קטומים ועיניו הופנו מדי רגע לשעון יד רב מחוגים וענוד בשרשרת זהב. מעט הפנאי שהיה ברשותו היה נתון למשמעת הקפדנית של מחוגי שעונו".

במלים אלה תיאר שבתי טבת את הספסר שפגש לראיון, אחד מהגיבורים של שוק הכרטיסים שהטריד את מנוחת מנהלי בתי הקולנוע.

"העניין לא כל כך קל", סיפר טבת, "לא את כל הכרטיסים משיג הסוכן תודות ל'קשריו'. לעתים אף הוא נאלץ להעמיד בתור אחרים שיקנו בשבילו את הכרטיסים... כמה 'עומדים בתור' כאלה אתה מעסיק? שאלנו. '150 בערך מדי שבוע', אמר הסוכן בקול של בעל-עסקים".

"הסוכן סיפר לנו שהשוטרים 'מכירים' אותו, וההיכרות עמם טובה כל עוד הם באים על סיפוקם. 'סוכר ובשר?' - שאלנו בבטחה, שכן היה נדמה לנו שאנו יודעים כבר משהו על עסקיו. 'לא', ענה הסוכן. נראה שבשר וסוכר זה כבר יותר מדי, חשבנו. 'אבל אני נותן להם כרטיסים לקולנוע חינם. לפני שבוע למשל, על יד קולנוע 'תמר', פגשו אותי שני בלשים. נתתי לכל אחד עשר לירות והעניין נגמר'".

בסוף 1951 התפרסמה ידיעה לפיה מנהל קולנוע "מוגרבי" קורא לעירייה ולמשטרה לפעול נגד ספסרי הקולנוע. לדבריו, "כמיליון ל"י מהווה ההכנסה השנתית ממס השעשועים על כרטיסי הקולנוע בתל אביב-יפו ואף על פי כן אין המשטרה והעיריה עושות את כל הדרוש לשם הקמת גוף להפסקת הספסרות, בה מעורבים, לפי אומדנא זהירה, מאות ספסרים מקצועיים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ