היום לפני 61 שנה: ללא עורות, הסנדלרים מתכוננים לשביתה

אסף שטול-טראורינג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף שטול-טראורינג

השביתה הראשונה של הסנדלרים החלה בקיץ 1950. היו אלה ימי הצנע, וכארבע מאות מאנשי המקצוע בירושלים, שיוצגו על ידי ועד ארגון הסנדלרים בעיר, קיימו שביתת אזהרה במחאה על העדר הקצבה מתאימה של עורות וחומרי גלם אחרים לייצור נעליים.

בתחילת דצמבר של אותה השנה נמשכה המחאה עם שביתתם של 500 סנדלרים בחיפה, ומשם התפשטה השביתה לעוד כ-250 סנדלרים בפתח תקווה, נתניה, זכרון יעקב וחדרה.

"הסנדלרים מתקני הנעלים, שרובם עולים חדשים, טוענים כי זה למעלה מחדשיים שלא הקציבו להם עור לתיקונים, וכי העור שהוקצב לפני-כן הוא פסולת שלא מתאים לעבודה", דווח אז ב"הארץ". "לעומת זאת הדגישו, כי המפקח על המלאי נותן עורות במידה מספיקה לייצור נעלי 'לכל' ולסאלונים".

רק בסוף בדצמבר 1950 נראה שהממשלה והסנדלרים מגיעים להסכמה, עם התחייבות ועדת הכלכלה לתת עדיפות בהקצבה לתיקוני נעליים, ולשלוח עשרות טונות של עור לערים הגדולות. אך בתוך חודשים ספורים התברר לסנדלרים כי אלה היו הבטחות שווא. הם טענו כי לא זכו באספקת העורות שהובטחה להם. ב-1 באפריל התלוננו מתקני הנעליים בפני כתב "הארץ" כי "אין מקציבים להם כמעט עור סוליות, ושאת עור הסוליות שהם רוכשים, הם קונים בשוק השחור במחירים מופקעים".

עשרה ימים לאחר מכן שבתו אלפי סנדלרים ברחבי ישראל. תביעותיהם: "להפסיק את הפעולה המשטרתית נגד הסנדלרים כל עוד לא הוצא המחירון החדש, שהסנדלרים דורשים את הפעלתו; לספק חומרי-גלם לתיקוני נעלים, לאחר שלא סופקו אלא כ-41 טון עור במשך חצי השנה האחרונה, במקום 75 טון עור הדרושים כל חודש; ביטול הנקודות בעד סוליות-גומי, דבר שלא היה כתוב בצו וחודש אחר כך על ידי הוראה".

השביתה הסתיימה יום לאחר מכן עם הבטחה של משרד המסחר והתעשייה כי תינתן אספקה סדירה יותר של חמרי גלם. כותרת ידיעה קטנה הכריזה כי "סולק החשש של שביתת הסנדלרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ