בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

10.06.1954 / סופרי היידיש נלחמים במחיקת השפה

תגובות

2.10.100612

ב-10 ביוני 1954 קמה זעקת הסופרים והמשוררים היידים בישראל. בתגובה לשמועות באשר להצעת חוק "לצמצום הפצתה של העיתונות הלועזית בישראל", חברו יחד "אגודת הסופרים והעיתונאים היהודיים בישראל" וכמה מגדולי הסופרים והמשוררים היידים - בהם אברהם סוצקבר, דוד ליפסקי ומשה גרוס-צימרמן - ופרסמו קול קורא נגד הכללת שפת העם היהודי עם יתר שפות העולם.

"אין להשוות אידיש ללשונות לועזיות, שהרי אידיש היא יצירה מקורית של העם היהודי בגולה", צוטט הקול הקורא בדיווח ב"הארץ". "זו היתה לשונם של ההמונים הרוגי הנאצים וראויה ליחס של כבוד. גם מנדלי, פרץ, ביאליק, שניאור, פרישמן, ברקוביץ ואחרים כתבו אידיש. האידיש מקשרת קיבוצי יהודים בגולה עם ישראל".

ממשלת ישראל פעלה רבות למאבק ביידיש בשנותיה הראשונות, בין אם כחלק מהמגמה להשלטת העברית כשפה הרשמית בקרב עולי כל התפוצות, ובין אם בשל התפישה שראתה בזהות היהודית הגלותית דבר שיש למוחקו למען יצירת דמות עברית חדשה וחזקה.

בין הגזרות השונות שהפעילה הממשלה - איסור הופעות של להקות השרות ביידיש, מס מיוחד על תיאטראות שאינם מציגים בעברית, צמצום רצועות השידור ברדיו ביידיש, וכאמור גם ניסיון להביא לצמצום הפצתה של עיתונות שאינה בעברית.

ואולם בחלוף הזמן קמו מתנגדים רבים למה שהם ראו כמחיקת תרבות שלמה. "מה לא היינו אומרים כנגד האידיש? ראינו בה אויב, סכנה מיידית ודחופה, שפת הרחוב בניגוד לעברית, אשר חששנו לה פן תהפוך לשפת משכילים מתי מעט", נכתב במאמר שפורסם ב"הארץ" כחצי שנה לאחר הפצת הקול הקורא, שנשא את הכותרת 'מול פני האויב', ועליו היה חתומות ראשי תיבות ב.ת. "והנה ימים באו, ועיננו רואות - מספר הספרים והעיתונים בשפה העברית כחול אשר על שפת הים; והאידיש נתכנסה לה אל ה'ערבים הספרותיים' של זוכרי חסדיה, אנשי עט שומרי האמונים לעברם, לימיהם הטובים. מי שמבקר ב"ערב ספרותי" כזה אי אפשר לו שלא יתמלא לבו תחושת בושה ומבוכה: הזהו האויב? על אלה טחנות הרוח הסתערנו בימי דון קישותינו? מי שיביט בקהל שבאולם יראה פנים קרנות קרינה עצובה ועייפה של זיכרונות וותרנות, של ניסיון להעלות באוב עולם שאינו עוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו