27.6.1951 / הקיוסקים במדינה רבים על מחיר הגזוז

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עוד בימים שקדמו לקום המדינה פעלו בארץ לא מעט קיוסקים פיראטים. לרוב הם הופעלו על ידי בעלי העסק ובני משפחותיהם, ועסקו בממכר שתייה ממותקת, גזוז ומצרכים דלים. למרות שבעלי הקיוסקים התקיימו בדוחק, עיריית תל אביב יצאה במלחמה בענף, סירבה לתת רישיונות לרוב העסקים שפעלו בתחומיה והפעילה אמצעי אכיפה נוקשים.

"פרשת הקיוסקים בתל אביב החלה לפני כשלושים שנה", כתב עיתונאי הארץ, מתי גולן, באוגוסט 1970,"כ-25% מהקיוסקים נמצאים על אדמה עירונית, בעיקר בשדרות והם משלמים דמי חכירה לעירייה. השאר בבעלות פרטית. כ-40 קיוסקים עדיין חסרי רישיונות למרות שהם קיימים כבר עשרות שנים. העירייה מסרבת להעניק להם את הרישיונות המבוקשים... לעומת זאת מאושרים קיוסקים שהוקמו באופן פרטיזני, לרוב בעזרת פרוטקציה".

מדור הזירה

במקום אחר תועד כי האנשים שפנו לתחום הקיוסקים היו לרוב מיעוטי יכולת. "בימים הטרום היסטוריים של תל אביב, זכו ברישיונות להקמת קיוסקים בעלי מום ונכים שאינם מסוגלים לעבודה אחרת", כתב רו"ן ב'הארץ' בשנות ה-50, שהמשיך לתאר "כיצד עמלו וטרחו כל השנים עד שהגיעו לפרנסה כלשהי, פרנסה שאינה אלא שם אחד לחיי צמצום וסבל".

מלבד הערמת קשיים במתן רישיונות, הרשויות המקומיות סרבו לדרישתם של בעלי הקיוסקים להעלות את מחירי משקאות הגזוז בכ-25%. בעלי הקיוסקים המאורגנים, שמספרם הגיע באותה שנה ל-1,500, הכריזו על השבתת הקיוסקים ליום אחד במחאה על ההוראה.

ב 27 ביוני 1951, ארבעה ימים לאחר שביתתם, הוציא משרד המסחר והתעשייה צו האוסר על בעלי הקיוסקים להחזיק בתחומי הקיוסק כוסות שקיבולתן קטנה מ-210 מ"ל, זאת לאחר שבדיקת המשרד הראתה כי בעלי הקיוסקים אינם נשמעים לחוק.

התמרדותם של בעלי הקיוסקים רשמה בכל זאת הצלחה קטנה: משרד המסחר והתעשייה החליט בתגובה להקים את הקרן לשיפור הקיוסקים, בסך 100 אלף לירות ישראליות. מטרתה הייתה לסייע לקיוסקים הקטנים והחלשים לעמוד בתנאי השוק ובהתמודדות עם התייקרויות מוצרי בסיס כמו קרח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ