לינוק זו רק ההתחלה: סיפור האהבה בין האדם לחלב

ההיסטוריה של צריכת החלב היא סיפור על האבולוציה המשותפת של האדם והבקר, שהושפעה משילוב בין ביולוגיה, אקלים וטכנולוגיה. שורשי התהליך הזה נטועים באזורנו

אסף רונאל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף רונאל

אחד הדברים שמייחדים את המין האנושי משאר היונקים הוא היכולת לשתות חלב גם אחרי גיל הינקות. אצל כל היונקים, שלב זה מסתיים כאשר בוקעות השיניים, שמאפשרות להם להתחיל לאכול מזון מוצק. בתגובה על הפסקת פעולת היניקה של הגור, אמו מפסיקה לייצר חלב וגופה מתחיל להכין את עצמו לעונת הרבייה הבאה.

חלב מכיל מים, סוכר, חלבון ושומן, ביחס משתנה בין יונקים. למשל, חלב דולפינות שמן בהרבה מחלב צאן. בחלב אם אנושית יש 7% סוכר, ובחלב פרה יש רק 4.5%. יונקים מצליחים לעכל את החלבון והשומן גם בבגרותם. הבעיה היא הלקטוז – סוכר החלב. כדי ליהנות ממנו, צריך שיהיה בגוף אנזים שמפרק אותו לשני סוכרים פשוטים יותר (גלוקוז וגלקטוז) הניתנים לעיכול. ללא האנזים, ששמו לקטז, מי ששותה חלב גם ישלשל אותו, בלי ליהנות מערכיו התזונתיים ויסבול מתופעות לוואי קשות (מחלות מעיים וכאבי בטן). אולם מלבד האדם, כל היונקים מפסיקים לייצר את האנזים כשבוקעות להם השיניים הראשונות (שיני החלב) והדיאטה שלהם משתנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ